קלנדיה
בוקר כמו שצריך
כשהגענו בשעה 5:25 כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות ולא היו תורים בכלל כי הקרוסלה בקצה אחד המכלאות הייתה פתוחה לכל הבאים. ה”אקווריום” נראה ריק מאדם – דבר מוזר ביותר – אבל האמת היא שהעדרות החייל או חיילת ששולטים על הקרוסלות בכלל לא הפריע לתפקוד המחסום. קצב ההתקדמות דרך תחנות הבידוק היה די מהיר, ולכן לא היה צורך לווסת את המעבר דרך המכלאות.
בשעה 5:40 הגיע שוטר, וכשלא הצליח להכנס לאקווריום (שהיה נעול מבפנים), חיפש את החייל (שישן בשכיבה) העיר אותו, נכנס, ודי מהר סגר את הקרוסלה הפתוחה. אבל גם זה, רק לזמן קצר, וקצב הזרם נמשך, כך שבקושי היו תורים במשך כל הבוקר.
השער ההומניטרי לא נפתח כלל כי המגיעים, שראו תורים כל כך קצרים דרך המכלאות, העדיפו את המסולול הזה על המתנה ליד השער. חייל מת”ק הגיע בשעה 6:05, ואחריו שוטרת ומאבטח, אבל הם בעצם היו מובטלים.
שאלנו את הרוכלים בכניסה לסככה , ואחר כך אחד המכירים שלנו בדרכו למכלאה, איך היה בימים הקודמים, וכולם אמרו מאוד דומה להיום.
בשעה 6:30, כאשר המכלאות היו ריקות, עברנו דרך זו שבקצה הקרוסלה שוב היתה פתוחה לכל הבאים, עברנו את הבידוק, ויצאנו את המחסום בשעה 6:37. בדרך חזרה למכוניות שלנו בחניון הדרומי (ב”צד הישראלי”), עצר אותנו צעיר לומר שהבוקר היה טוב, וכולם היו מבסוטים, אבל שלא נחשוב שככה זה כל בוקר. והשבנו: אנשאללה, שככה יהיה כך כל בוקר
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJul-21-2026קלנדיה. שיחה בצל החומה
-