א רשאש (כולה בשטח C) הוקמה ע"י אבי המשפחה חג' סולימן, שברח ב 1948 מתל עמל שליד טבעון. הוא חכר אדמות בסביבות הבקעה מאחד מהתושבים הפלסטינים והקים משפחה מפוארת המורכבת כיום משלושה בתי אב המונים כ-100 נפשות. הצריפים והמאהל עלובים למראה מבחוץ אך מסודרים ונקיים מבפנים, החשמל מגיע מפנלים סולאריים ומים מובלים בעוקבים ממעין עין סמיה. אין בית ספר במקום והילדים  לומדים בבית ספר יסודי בכפר דומא, הנמצא מעבר להר במרחק של כ-5 קילומטרים ועוזבים בהגיעם לתיכון. היומיום שלתושבי המקום מורכב מנסיון להתחמק מהתעמרויות ומנזקים על ידי התושבים של ההתנחלויות שנבנו מסביב ליישוב שלהם, ולשמור על אדמות המרעה של הצאן שנותר ברשותם. ובמקביל החשש המתמיד מאימת צווי הממשל האזרחי באמצעות הצבא.  

  בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.