שועפאט, בבית אבו-חדייר
צדק הוא פריווילגיה או צדק הוא רק לפריווילגים
כשקראתי אודות הכוונה המתגבשת לקצר את עונשם ולחון את רוצחי הילד מוחמד אב-חדייר,
https://www.haaretz.co.il/news/law/2023-11-28/ty-article/.premium/0000018c-1577-d19a-a3cf-7df7e09d0000
באתי אל הוריו כדי להיות עמם כמו אז, ימים אחדים אחרי הרצח, לאחוז בידם בלא אומר ומילים. חשבתי אולי נשתוק מעט ביחד.
אלא שמיד עם הכניסה לחדר ההסבה שהוא חדר הנצחה לילד שעדיין בוער, נפתחו חרצובות הלשון והמילים פרצו בדיבור בלתי פוסק של זיכרון וכאב.
אכזבה רבה חשים ההורים כלפי המערכת המשפטית ועושי דברה שבכלל מעלים על הדעת לשלוח לחופשי את הנתעבים שברוצחים.
הם ספרו שביום ראשון, (ה- 3 בדצמבר) יתקיים בבית המשפט דיון בבקשות החנינה וקציבת העונש, דיון שהם, הורי הקורבן, שבפועל הקורבנות, אינם רשאים להיות נוכחים בו. מי שייצג אותם הוא עו”ד מטעמם שבידיו הפקידו את תיק העדויות ואת מלא תחושות הכאב, הפחד והעלבון.
קראתי ואני לא זוכרת איפה ש”צדק הוא פריווילגיה”, וידעתי שכשאין שוויון בין בני האדם ויש מדרג של שווים ושווים יותר, שכשיש מדרגות בשוויון יש גם מדרגות בחלוקת הצדק, ובמקום בו איננו שווים לשכנינו שחייהם מותם וחירותם היחסית תלויים על בלימה, גם ערכי המוסר שהם מנת חלקם שבריריים. שנכון יותר לומר שצדק הוא לפריווילגים, שפה בין הנהר לים, הצדק הוגלה, אולי נשדד ומצוי בידי חוטפיו הבן-גבירים והסמוטריצ’ים והלווינים ולהקותיהם, וגם אם מאות סיבות ותירוצים שיכבסו את הרצח הזה ודומיו, ידיהם של המבצעים, המכסים והמצדיקים מלאות דמים ולא ינוקו.
נוכח האווירה בבית משפחת אבו-חדייר, אני חוששת מאד מהתגובה של הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים אם וכאשר בית המשפט, משרד המשפטים ונשיא המדינה יאשרו את בקשות החנינה וקציבת העונש, כי אז גם אלף כבאים לא יצליחו לכבות את האש שתוצת ברחובות.
מחסום מחנה פליטים שועפאט / ענאתא-שועפאט (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום לכלי רכב ולהולכי רגל בשטח מוניציפאלי ירושלים המוצב על גדר ההפרדה בדרום-מערב מחנה הפליטים שועפאט. המחנה נמצא בשטחה המוניציפאלי של ירושלים אך הופרד ממנה על-ידי מכשול ההפרדה. המחסום מאויש על-ידי שוטרי מג"ב וחברות אבטחה פרטיות ופעיל 24 שעות ביממה. בדצמבר 2011 הורחבה התשתית של המחסום לכזו של טרמינל.המחסום משמש למעבר תושבי מחנה הפליטים שועפאט ושכונת ראס ח'מיס לירושלים. מחסום ראס ח'מיס ששימש גם הוא לצורך כך נסגר בחודש ספטמבר 2012. בנוסף הורשו לעבור במחסום תושבי שאר מזרח ירושלים ותושבי ענאתא שהחזיקו בהיתרי כניסה לישראל. מעבר שאר הפלסטינים נאסר. מאז 7 באוקטובר 2023 נאסרה הכניסה לבעלי היתרים מענאתה ומהגדה, עוברים בו רק תושבי ירושלים בעלי תעודה כחולה.
מחנה שועפאט, הוקם ב-1966 עבור פליטי הגדה מ-1948 ואוכלס אחרי מלחמת ששת הימים במפוני הרובע היהודי.כיום חיים בו כ-25,000 תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות לצד כ-15,000 בעלי תעודות זהות פלסטיניות. רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב. השירותים במחנה מסופקים בידי אונר"א למעט שירותים שונים כמו מרפאות בריאות ומימון שירותי הסעות לתלמידים לבתי ספר בירושלים. ביוני 2025, עוד לפני תום עונת הלימודים, נסגרו שלושת בתי הספר של אונר"א בצו משרד החינוך. 600 תלמידים (כולם תושבי ירושלים) נשארו ללא מענה ורבים מהם לא שובצו לשנת הלימודים 2026.
נסים א-רשק (בן 47), תושב ירושלים ומתמודד נפש, שחזר מאוחר מעבודתו, נורה בליל 23.6.26 בידי צוות המחסום כשהתקרב למחסום, והושאר לדמם למוות לאחר שנמנע ממנו טיפול של אמבולנס שהגיע.
עודכן נובמבר 2026 (ענת טואג) .
Anat TuegJan-25-2026ענאתא: מאחז חדש קם דרומה לצומת
-
