שער אפרים- ג’ובארה-ענבתא, יום ג’, 26.7.05, בוקרמשקיפות: רותי כ’, שלומית ס’, מיה ס’, אלינוער ב’ (מדווחת)שער אפרים 6:15 – אין נפש חיה. סגר.ג’ובארה7:00- 6:30 – בשעה זו המחסום שקט. אין תורים בכניסה לכפר, והיציאה מטול כרם נראית סדירה. נחזור מאוחר יותר, אחרי בית איבא, לבדוק את המצב.9:00-9:45 – בחזרה בג’ובארה. כניסה לכפר צוות ידידותי, אבל אין כמעט עוברים. ביציאה מטול כרם בודקים את המכוניות לאט-לאט וביסודיות. ממקום גבוה בדרך ראינו שבתור מחכות כעשרים מכוניות. לאחד החיילים יש מה לומר לנו: “יש ביניכן מישהי מנתניה? אתן מכירות מישהו מנתניה?” למה? “אולי אתן מכירות מישהו שנפגע בפיגוע”. ש’ מסבירה שלאף אחד אין מונופול על נפגעים. גם למתנדבת קו-התפר, עדינה שמה, יש מה להעיר. אחת מחברותינו לובשת חולצה קצרה, ומקבלת הרצאה על כך שיש לכבד את “האוכלוסיה המקומית”. חברתנו מסכימה אתה, ועונה שתיקח את זה לתשומת לבה. אנחנו מעירות שהיא צודקת, אבל יש פגיעה קשה יותר מכמה סנטימטרים של עור, למשל המשפחה שעומדת ומחכה כבר הרבה זמן במרחק כמה מטרים מאתנו בשמש עם הילדים והפקלאות, ובכלל הגבלת חופש התנועה. היא מציעה לנו להתנדב לקו התפר ולדאוג שהמחסומים יתנהלו בדרך הומנית. היא אינה חד-ממדית כמונו, היא אומרת.ענבתא7:00-7:30 – כאן המצב גרוע. לפני חודשים אחדים חגגו קצינים משני הצדדים את הסרת המחסום הקבוע הידוע לשמצה בדרך מטול כרם. כעבור זמן לא רב הופיעו מחסומי הפתע, שהיו כמעט למחסומי קבע. עכשיו, מסתבר, החזירו גם את המחסום הסגור הלא-מאויש (לפי עדויות הפלסטינים. לנו אסור להיכנס), ויש גם מחסום מאויש בחיילים, שכבר הוקמה בו סככת הסוואה. אם בשעתו מותר היה להגיע במונית עד המחסום ולעבור אל מונית בעבר האחר, היום אסור למוניות מהצד שבשליטת ישראל להתקרב אל המחסום, מה שאומר שזקנים, נשים וילדים צריכים ללכת מרחק ניכר ברגל (עד הצומת).