10:30 בעודנו מטפסות במעלה הגבעה למחסום הופתענו מהיעדרם המוחלט של אוטובוסים או מוניות הממתינים לקחת אנשים לתפילות בעיר.
כשנכנסנו לבניין המחסום גילינו קבוצה של מג״בניקים בקיוסק מאולתר. בתשובה ענה לנו שוטר די בכיר, שהפעילות הזאת הסתיימה לפני יותר משעה.
נכון, הוא אמר, שהיו פחות אנשים מהרגיל, אבל הם עברו ב – 7:00 (לתפילות הצהרים?).

מראש הגבעה יכולנו לראות למטה יותר את הסוכך של המחסום הרגיל, וכמה חיילים ומג״בניקים, אז ירדנו לבדוק את המצב. בדרכנו פגשנו כמה אנשים
שאמרו לנו שרק בעלי אישורים והוכחה לחיסונים מורשים לעבור (חוץ מאחד שהיה בדרכו לרופא עיניים).
התקבלנו בעוינות על ידי מג״בניקית ומג״בניק שאמרו לנו שנוכל לקבל מידע רק דרך הדובר הצבאי!

ב-11:00 בערך, זרם דקיק של אנשים החלו להגיע למחסום, כמה מהם עם תחבורה (העלייה למחסום תלולה). לא היו מסלולים נפרדים לגברים ונשים –
וגם לא היה צורך בזה מחמת מיעוט הבאים. בתחילה בדק חייל אחד את האישור לכולם, ואחר כך חייל אחר העביר מגנומטר על בגדיהם. שקים נפתחו
לשם בדיקה. כשהיינו שם ראינו שלושה אנשים מבוגרים מסורבים מעבר ונשלחים הביתה. כנראה שהם הסתמכו על החוקים הישנים בהם אנשים ״מעל
גיל 50״ יכלו לעבור בלי אישורים. צעיר או שניים גם הם סורבו מעבר אחרי שהראו מסמכים כלשהם אבל ממרחק לא יכולנו לראות במה מדובר.
אחרי שנאמר לנו שרק 10,000 בעלי אישורים יורשו לעבור – בכל המחסומים גם יחד! – הבנו שזו הסיבה למספרם הזעום של החוגגים שהגיעו למחסום. ב-
11:45 החלטנו לעזוב.
בעודנו יוצאות מבניין המחסום, ראינו כמה אוטובוסים בהמתנה לנוסעים. עובדת המידע השגוי שניתן לנו על כך שהפעולה הסתיימה מוקדם יותר
הצביעה או על חוסר תיאום גורף של כוחותינו או על חוסר שיתוף פעולה מכוון.