מכיוון שההולכות  למת״ק עציון סיפרו לנו שהתמעטו הפלסטינים שמגיעים לשם, שנשלחים עתה למת״ק במחסום תרקומיא, החלטנו להגיע לשם.

כשהגענו היו בין 10 ל 15 אנשים שחיכו בתור. למת”ק הזה מגיעים כל האנשים שחיים בין חברון לבית לחם. המת״ק פתוח כל יום בין השעות  שמונה בבוקר לארבע אחר הצהרים.

רוב הנוכחים ביקשו אישור מיוחד להיכנס לישראל כדי לחפש עבודה. האישור ניתן לנשואים, לבעלי כרטיס מגנטי ולכאלה שאין להם מניעת כניסה לישראל מהשב״כ או מהמשטרה. האישור ניתן לשבוע בחודש. זו הרעת תנאים, כי לפני זה אישור כזה ניתן לעשרה ימים בחודש.

ראינו שמרחיבים את מגרש החנייה במקום וסוללים כביש למשאיות הפלסטיניות.

עובדי המחסום הפלסטינים אמרו לנו ש “הכל בסדר”.

והכיבוש כרגיל קשה .

בדרכנו חזרה ראינו ששוב השער למחנה הפליטים אל פאוור סגור. אני מעיזה לחשוב שששערים הנמצאים ליד פילבוקס נסגרים בקלות יתרה. כך קורה בעידנא, בבית עווא, בעבדה, באל פאוור, בחורסה. הטענה שמצדיקה זאת היא זריקת בקבוקי תבערה. חופש התנועה של הפלסטינים לא מזיז לאף אחד.  עונשים קולקטיביים הם עניין של שגרת כיבוש.

ככה מצמיחים טרוריסטים.