מחסום בית פוריכּ

אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות.  (עודכן באפריל 2010)

 

 מרדה הוא כפר בן 2500 תושבים במחוז סלפית. מצפון להתנחלות אריאל היושבת על כמעט שליש מאדמותיו ומופרד ממנה על ידי גדר ההפרדה. השטח הבנוי של הכפר מוגדר כשטח B, אבל-84% מאדמותיו בשטח C.  כ- 55% מתושביו חקלאים, וכרמי הזיתים שלהם ידועים באיכותם. המחסום העונתי האמור לאפשר לתושבים להגיע לאדמות מעבר לגדר כמעט ואינו נפתח - רק פעמיים בשנה לחריש ולמסיק. בשתי הכניסות לכפר מהכביש הראשי (505) יש מחסומים והצבא אכן סוגר את הזרועות הצהובות מדי פעם. יש במרדה חווה חקלאית אקולוגית לימודית ומספר מקומות מקודשים. הכפר סובל מהביוב של אריאל, המזהם את אדמותיו ובאוקטובר 2018 תקפו אותו מתנחלים והשחיתו מכוניות.

עודכן 1.2021

   

 

מחסום סרה
שבין הישוב הפלסטיני סרה לעיר המחוז שכם,
מאז 2011, מחסומים פנימיים בין יישובי הגדה אפשרו מעבר תושבים פלסטינים בין הערים הפלסטניות. .
אחרי הטבח הנורא של החמס על הישראלים בעוטף עזה  ב7 באוקטובר, התחילו מחסומים פנימיים להיות מאויישים על ידי הצבא ולמנוע מעבר חפשי לפלסטינים.
הוטלו הגבלות רבות על הפלסטינים בגדה. עם מניעת התנועה ומניעת האפשרות להתפרנס בישראל ביחד הצטברות הפיגועים של הפלסטינים מהגדה - התגברה ההקצנה של הצבא והמתנחלים כלפי הפלסטינים. 
ההתנהלות במחסום סרה היא אחד הביטויים של ההגבלות על חיי הפלסטינים.

 

 

המחסום נמצא מדרום לכפר ענבתא, בצומת של כביש 60 (המוביל לשכם בכניסה לשטח A), עם כביש (57, 557 , 5576) הפונה מערבה לכיוון ההתנחלות עינב ומחסום היציאה מהגדה – תאנים.
עד 2010 נהגנו לצפות בצומת ולדווח על הטורים הארוכים שנוצרו בגלל בדיקה אטית של הרכבים בשני הכיוונים.

 

קהילת רועים ותיקה בבקעת הירדן שנמצאת בין התנחלויות וחשופה להריסת מבני המגורים שלה לעיתים תכופות על ידי הצבא והתעללויות המתנחלים. המלך הורדוס הקים את העיר פצאליס בשנת 8 לפנה"ס, וקרא לה על שם אחיו הגדול, פצאל. התיישבות הקבע במקום החלה בידי בדואים שנדדו לאזור כבר משנות החמישים לאחר שגורשו מאזור תל ערד. במשך השנים הצטרפו תושבים בדואים נוספים שגורשו ממקומות אחרים בבקעת הירדן, אזורים שהוכרזו כשטחי אש או אדמות מדינה^[. במסגרת תוכנית אלון הופקעו חלק ניכר מהאדמות באזור והוקמו עליהם ארבע התנחלויות ישראליות: תומר, גלגל, פצאל ונתיב הגדוד. מאחזים בלתי חוקיים הוקמו לאורך השנים. חלק מהם אושרו ב-2024 אחרי פרוץ מלחמת 7 באוקטובר.