יצאנו מתחנת הרכבת ראש העין  למרכז הכפר. נסיעה קצרה -רבע שעה, לא יותר. כשהתקרבנו לכפר ראינו את השביל המוביל לחלקות עצי הזית בהם אנו אמורים למסוק. ג’יפ צבאי חסם את הכניסה.

במרכז הכפר התחלקנו לכמה קבוצות ונסענו דחוקים במכוניות פרטיות של התושבים לשטח כי האוטובוס לא יכול להיכנס לשביל. הג’יפ הצבאי כבר לא היה כשהגענו.

ירדנו ועלינו רגלית. המטרה במסיקים בהם משתתפים ישראלים היא להגיע לאותן חלקות מרוחקות אשר אליהן הפלסטינים לא מורשים בדרך כלל להגיע, אז הייתה הליכה קשה במעלה ההר.

לאחר 3 שעות הגיע 3 חיילים , אחד מהם רעול פנים. החיילים היו עם נשקים שלופים ועם מפקדם – רב סרן. הם הודיעו שאסור לנו למסוק כאן, למרות שזו אדמה פלסטינית פרטית כי “המתנחלים לא רוצים אותם פה וגם אנחנו לא רוצים שהפלסטינים ימסקו”

ככה! ללא כחל וסרק !!

סיכמנו מראש שראש הקבוצה יתווכח איתם כדי למשוך זמן ואנחנו נמשיך למסוק.

אחרי כ-10 דקות הם הודיעו שהם נותנים לנו שעה ואחר כך עלינו להתרחק.

אחרי שעה התחיל ויכוח מחודש על כל עץ שהם התעקשו שנעזוב עד שלבסוף הפלסטינים ביקשו שנוותר ואולי הם יצליחו לבוא ביום אחר, כי פחדו שהצבא יתנכל להם אחר כך.

כך הסתיים המסיק בשעה 13.30.

המסיק אורגן מומן ונוהל על ידי קול רבני לזכויות  אדם ונוכחו בו יהודים אמריקאים רבים, ישראלים , וכמה זרים מאירופה.