הייתה זו החלטה מודעת לפתוח דוח זה בצילומים של חדר ההמתנה במתק עציון בשעה אחת בצהריים. אולי הצבא חושב להראות את הזלזול שלו בפלסטינים שממתינים כאן שעות על גבי שעות. מה שאנחנו רואות זה בוז לעבודת הצבא שבו החיילים משרתים. ניתן רק לקוות שלפחות המשרדים שלהם מסודרים יותר.

היו שם 4 מכוניות כשהגענו.

איש שעובד בחלקים רבים של ישראל פתח קיוסק עם קפה, תה וכו’ שבו הוא משתכר כ-60 שח ליום.

שלומית ניסתה לדבר עם אדם שהגיע הנה בטרמפ.  אבל הוא השפיל ראש ואמר שהוא לא מעוניין לדבר. לשאלתה אם השב”כ זימן אותו, הוא ענה שכן אבל לא רצה להוסיף. שוב אנחנו רואות איך הם חושדים בנו ויכולות רק להודות שאין דרך לקרוא מחשבות עדיין…

עצרנו כדי לעזור להתניע מכונית פלסטינית והאווירה מיד השתפרה. גבר אמר לנו שבנו בן ה-14 נורה ונהרג. סליחה, נוטרל… בדרך לבית ספרו, בבוקר השכם. לא שאלנו אם הוא קיבל את הגופה. האב כבר בילה פעמיים במעצר מנהלי, בראשונה במשך שנה, ובשנייה אחרי שפרצה המלחמה במשך 9 חודשים. הוא נכנס במשקל 105 ק”ג ויצא כשהוא שוקל 82 ק”ג.  מקבלים שם 400-450 גרם מזון – גרגירי חומוס, טחינה ואורז מאודה. ללא מלח או סוכר. לדבריו כלבים אוכלים טוב יותר. לא שאלנו על ירקות או פירות. הוא חושב שנעצר כי התלונן שחייל ‘ניטרל’ את בנו. בפעם השנייה כבר היה פשוט להשתמש במונח הזה. אורוול היה גאה בנו.

בל נשכח שהכפר שבות נבזז על ידי מתנחלים. אף לא זית אחד נותר על העצים, שהכפריים לא השיגו היתר למסוק אותם. 600 עצי זית… בעל המינימרקט בבית ג’אלה אמר שלא קיבלו את ההיתר המבוקש. אף זית לא נותר, הכול נבזז על ידי המתנחלים. אותו הדבר קרה לידידינו בחברון. הצבא בוודאי ידע על כך גם אם המצלמות שלו יודעות לצלם רק פלסטינים. אז לצבא יש חלק בביזה הזו.