בקעת הירדן: "יום עבודה" בבקעת הירדן
בדרך עברנו ליד הכניסה לג’וריש (כחצי ק”מ דרומית מזרחית לשכם) והופתענו לראות שהשער פתוח, ותנועה ערה של מכוניות זרמה פנימה והחוצה. נסענו לבדוק גם את השער בכניסה לקוסרא הסמוכה, אולי קרה נס וגם הוא נפתח, אחרי שנסגר מתחילת המלחמה ב- 7.10.23. אבל הוא עדיין נעול. יותר משנה נצורים תושבי קוסרא בכפרם, ובעוד כפרים רבים אחרים.
התחלנו בבית החולים לעיניים בתורמוס עיא, כדי לקבוע תור למרים חולת הסוכרת והעיוורת מפסאיל. אנו לוקחות אותה לזריקות בעיניים זה 3 שנים. המקום המה אדם, אך האחות קראה לנו מייד וקבעה תור לינואר. הפקיד לידה זיהה אותי מיד ובירך לשלום בחיוך רחב. אין לי ספק שרבים מהחולים תהו מה עושות שם שתי זרות בלונדיניות?
המשכנו למעיינות פסאיל, לבדוק אם המתנחלים ממשיכים לחבל במקורות המים לכפר. לא. הכל היה פתוח והמים זרמו בשצף בתעלות אל הצינור המביא מים לפסאיל.
המשכנו לצפון הבקעה. עתה, עם החורף המתקרב, זקוקים הרועים לכיסויי ניילון חדשים לדירי הצאן. היריעות הישנות התבלו ונקרעו ברוחות ובגשמים ובשמש הקופחת. הודות לתרומה שקיבלנו מקבוצת ‘נשים בשחור’ החלטנו לסבסד את קניית הניילונים ולהוביל אותם למשפחות הנזקקות תמורת כמחצית העלות. בהמשך נוכחנו שקהילות רבות קנו כבר יריעות ניילון בכסף מלא וגם כבר מתחו אותם מעל סככות הצאן וגם מעל אוהלי המגורים.
הגענו לקהילת סמרה לבדוק איזו כמות ניילון הם רוצים. בדיוק חזר האב מטובאס עם ילדיו המתגוררים שם אצל קרובי משפחה בתקופת הלימודים. גם בורהאן מח’לת מכחול שולח את ילדיו (מגיל 5) עם האחיות הגדולות ללמוד בטאמון. רמת הלימודים בשטחי A (בשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית) נחשבת גבוהה יותר כי יש שם מורים טובים וזמינים, שאינם נתקעים במחסומים למשך שעות. בשנה שעברה למדו ילדי פאריסיה, יותר מחצי הזמן בזום, כאשר במשפחה אחת חמישה ילדים בגילאים שונים נאבקים על השימוש בטלפון היחיד של ההורים. לרוע המזל הלימודים בשטחי A מתנהלים רק ארבעה ימים בשבוע, כי לרשות אין כסף לשלם ליותר מזה. להורים, שכבר לא רשאים לעבוד בישראל, אין כסף לשלם למורים. כך שכבר ביום רביעי כל הילדים חוזרים הביתה.
האב ניצל את הנסיעה כדי להביא מטובאס מצרכי אוכל שקנה שם ואין להשיג בסביבתו. הרבה פירות וירקות, שאשתו מייד החלה לקלף בשבילנו – בננות ותפוחי עץ, למרות מחאותינו. לא רצינו לפגוע במלאי שלהם ובכלל כמה בננות אפשר כבר לאכול? לא עזר. נאלצנו להתכבד עד שקמנו בחפזה ללכת. מאז גיל 4 לא אילצו אותי כך לאכול. הנדיבות שלהם, בתנאים הקשים בהם הם חיים שובת לב ממש.
שמענו מהם כיצד כל יום וכל לילה המתנחלים ממאחז אום זוקא מגיעים למרכז הקהילה, עושים סיבוב במהירות פרועה ומסוכנת, לעיתים אף נכנסים לתוך אוהלי המגורים. הפלסטינים חיים תחת טרור ופחד שאותם מתנחלים אכזריים החמושים בנשק יפגעו בהם ובצאן שלהם.
ביקרנו גם בחומסה, שתושביה גורשו ונטשו בניגוד לרצונם את העמק בו התגוררו כל חייהם. לפחות פה הוסר מהם הפחד מפני הריסה. ביקרנו את משפחתו של זובעה. בקרוב יבשילו תותי השדה שיש להם ביקוש רב בגדה לאור איכותם. חגיגה לעיניים היא גינת צמחי התבלין (זוטא לבנה, ריחן, זעתר, אלוורה ועוד) אותם מגדלת הבת שיש לה תסמונת דאון, בכישרון רב בתוך צמיגים.
בשעות 11.15 ו 3.30 עברנו ליד מחסום חמרה (בקעות). בבוקר לא היו תורים אבל אחה”צ היו תורים של כ-15 מכוניות מכל צד.
11.30 – מחסום המים ממול להתנחלות רועי, דרכו כל תושבי צפון בקעה מביאים לעצמם מים במכליות משטח B (מעטוף) נפתח. הוא משמש גם למעבר פועלים העובדים בשדות ובכרמים בהתנחלויות. עמדנו רחוק ומייד זינקו לעברנו שני חיילים חמושים והורו לנו לעוף ואיימו שלא יתנו לאף מכונית לעבור אם נעמוד שם כי “זה מפריע לנו בעבודה”.. מרחוק ראינו ששער המחסום סגור וכל מכונית עמוסת פועלים מתקרבת לחייל, הנהג מושיט לו את תעודות הזהות של נוסעיו וכשהחייל מאשר, הנהג יורד מהמכונית, ניגש לשער ופותח אותו , חוזר למכונית, עובר במחסום ואז יורד שוב מהמכונית וסוגר את השער. כל התהליך מקשה ומאט מאוד את המעבר לאנשים שמחמש בבוקר עובדים בשמש בשדות ההתנחלויות ומתים להגיע הביתה. המחסום פתוח חצי שעה בלבד ולא ראינו אף מכלית מים ממתינה. בחצי שעה הם לא מספיקים להיכנס לעטוף לקחת מים ולחזור. מעניין אם הם נוסעים בדרך אחרת? שווה בדיקה.
תיאור מיקום
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Bosmat HetzroniJul-2-2026סמרה. בלונים מנייר
-
ג'וריש
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר קדום אשר 62% מאדמותיו הוגדרו לאחר הסכמי 1995 כאדמות שטח B, ואילו 38% הנותרים הם שטח C. ישראל החרימה 17 דונמים מאדמות הכפר לבניית ההתנחלות מגדלים הישראלית, בנוסף להפקעת קרקעות לכביש 505. באמצע 2016 הוקמה חסימה ע"י מע"ץ לדרך העפר (בחלקה נסללה בידי הרשות הפלסטינית) שחיברה את ג'וריש לכביש 505. זוהי הדרך הקצרה להגיע לג'וריש מן הכביש הראשי, ללא עיקוף 6.5 ק"מ נוספים דרך קוסרא.
משנת 2014 ועד מחצית 2016 קיימו מתנדבות ממחסוםWatch בכפר חוגי אנגלית, יוגה ועברית לנערות.
-
חומסה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב של קהילת רועים בבקעה. היישוב נידח בשטח C. אין דרכים נוחות להגיע אליו. תושביו מתפרנסים מעדרי הצאן שלהם. בדומה לקהילות רועים אחרות הם חיים ללא תשתיות בסיסיות. קהילת רועים זו חשופה להטרדות מתנחלים ולהריסות רכוש מצד הצבא באמצעות צווי מינהל אזרחי. בשנים 2020-2021 הפקיעו,פינו, והרסו את חומסה 9 פעמים!
Bosmat HetzroniJul-2-2026סמרה. בלונים מנייר
-