קלנדיה: "הדבר הכי זול בפלסטין זה חיי אדם"
כל העולם כולו גשר צר מאד.
מה שכאן גולש אל מה ששם, אלו כאלו נגררים בעל כורחנו משם לכאן ומכאן לשם ואין להפריד ביניהם.
“הדבר הכי זול בפלסטין זה חיי אדם”, אמר לי פעם חבר. צדק החבר.
נוכח כמויות הדם שנשפך פה במהלך השנים, ניכר שהזילות בחיי הפלסטינים במגמת עלייה ומחירם במגמת ירידה.
ידיעה מינורית ויחידה בתקשורת הישראלית דיווחה:
“כוחות גדולים של מג”ב הוזעקו למעבר קלנדיה בצפון ירושלים לאחר שמחבל חמוש בכוורת זיקוקים פתח בירי לעבר הכוחות | מאבטח במקום הגיב במהירות, ירה שני כדורים ונטרל את המפגע | אין נפגעים“
https://www.maariv.co.il/news/military/article-1154231
צריך לעמוד על בחירת המילים ומשמעותן,
- חשוב לדעת שמחסום דמים הוא מחסום קלנדיה. לא אחת ולא אחד קיפדו חייהם כשנכנסו ברגל לשטח שמיועד לכניסת רכבים, מקום שכל הולך רגל דינו להיירות.
- כל פלסטיני קרוי אוטומטית “מחבל“.
- “כוורת זיקוקים” זה לא נשק הרג וניתן להשיג אותה בישראל ובגדה במחיר סביר.
- “מאבטח נטרל” – או בשפה שאינה מכובסת – רצח/חיסל.
- “אין נפגעים” כלומר: אף חמוש לא נפגע. פלסטיני לא נחשב לאדם ואינו נספר.
- המקום אינו “מעבר” ככתוב. מעבר הוא מקום שעוברים בו, המקום הוא מחסום.
במחסום הרכבים בקלנדיה יש נקודה שכל מי שחוצה אותה בהליכה דינו להיירות.
“שטח הריגה” קוראים לזה (ביטוי ששאלתי מנוהל שקיים שנים ברצועת עזה). בקלנדיה לא קוראים לזה, פשוט מבצעים “ירי על מנת” שמשמעו ירי כדי להרוג.
מיד כשהגעתי לצדו הפלסטיני של המחסום לא הייתי צריכה להתאמץ כדי לשמוע את שארע ביום האמור, מטלפון לטלפון עובר צילום פני האיש ההרוג, הציגו לעיני ואמרו: “הנה, תצלמי”.
ספרו שהאיש חצה את הקו האסור, התקדם לעבר עמדת החיילים, ירה כלפי מעלה זיקוקים והם, החמושים, בתגובה ירו בראשו: “בום בום, בראש“.
יודעים שהוא מאר-רם. אבל מה שמו? בן כמה הוא? מה הרקע שהביא אותו למעשה הנואש?
אם הם, החמושים, הרגישו שחייהם בסכנה, למה לא נטרלו אותו בירי בפלג גוף אחר מאשר ראש?
איש אנונימי ללא שם, ללא גיל, ללא משפחה.
“מחבל” .
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanFeb-27-2026קלנדיה: בדרך לתפילה
-