משפחת אבו קביטה - הטרדות בלתי פוסקות מאנשי משפחת טליה
נסענו היום למתחם משפחות אבו קביטה הגרים בצמוד להתנחלות בית יתיר מעברו הישראלי של מחסום מצדות יהודה. הם סובלים גם מאנשי הישוב הזה וגם ממשפחת טליה הגרים בחוותם לא רחוק מהם.
כתבנו לא אחת על בניו של יעקב טליה ז”ל שמאז ה-7.10 חוילו ומסתובבים במדים ונשק בסמכות וברשות ומטילים חיתתם. המצב החמיר אחרי שאמם נרצחה ע”י החמאס כשבאה לבקר את אחותם בקיבוץ שבעוטף. קנינו מצרכי מזון שיחלקו ל-5 בתי אב.
מוסטפה אבו קביטה שהיה אמור לפוגשנו נתקע במחסום עם מכל המים שנסע להביא מאמניזל. הבדיקות שעשו למים האלה גרמו לו לחכות שעה ארוכה במחסום, למרות שגרת הדרך שקונה, מוביל ועובר עם מכל מים שנאלץ לקנות כל פעם באין להם מים כמו לשכניהם הצמודים, היהודים. (תמונה עם וועאד ומוחמד ילדיו של מוסטפה אבו קביטה) יש חופשת חורף עכשיו.
אז הגענו לבן הדוד מחמוד אבו קביטה. (תמונה עם מחמוד אבו קביטה) הריסות הבית שבנה לבנו לפני הרבה חודשים וכתבנו וצילמנו אודותיו, עדיין על מקומן. אף אחד מבניו כמובן לא יוצא לעבודה והם מנסים לחיות על עדרם ואדמתם .
הוא ובנו מספרים על שגרה של הטרדות מצד בצלאל וידידיה טליה שמלווים אותם כשנוסעים למחסום, מצלמים ומתלוננים עליהם תלונות שווא באוזני אנשי המחסום. הם מרגישים שמנסים לייצר פרובוקציות לגרור אותם לתגובות שיפלילו אותם. הוא מספר על אירוע מתחילת דצמבר. אוסמה, בנו, קיבל הזמנה טלפונית לבוא להיחקר במשטרת חברון בעקבות תלונה של בצלאל טליה. הם נסעו לחברון הסגורה עכשיו כמעט מכל עבריה לכניסת פלסטינים וחיכו שעתיים וחצי, למרות הזמנת המשטרה, עד שיכלו להיכנס במעבר היחיד באזור חלחול.
“את יודעת, אנחנו מחבלים חשודים כל הזמן.” אומר מחמוד בציניות. “מה הייתה התלונה?””
“התלוננו שנכנסתם לחוות טליה וזרקתם בקבוק תבערה.”
“תראו לי צילום,” מבקש אוסמה. הרי הכל מנוטר ומרושת מצלמות. לא רצו להראות.
“תשלם 5000 ש”ח ותשוחרר בערבות,” אומרים לו.
הפעם התווכח והתעקש שזה שקר.
“אנחנו לא הולכים לאדמות שלנו,” אומר מחמוד, “אז ניכנס לחווה שלהם? סתם נשלם? את יודעת שאני בשנה האחרונה שילמתי כבר 20,000 ש”ח בגלל תלונות השקר שלהם.”
אבל הפעם וויתרו. מישהו כנראה הבין והאמין שבצלאל וידידיה טליה משקרים. הפעם ההתעקשות הצליחה והוא שוחרר ללא קנס (צילום הניירת הריקה של משטרת חברון ).
“הם הצליחו לייאש את אנשי זנותא, את משפחת אבו סאפי בואדי רד’ים ואנשי וואדאדה .
אנשים עזבו את אדמותיהם, אז הם ממשיכים ורוצים שכולנו נתייאש ונעזוב את אדמותינו.
“אבל אנחנו לא נלך,” חוזר ואומר מחמוד .
ככה הם חיים שם.
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Yael ZoranApr-15-2026בין הדגלים תלתלית חוסמת מעבר אל שביל העפר
-
זנותא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ח'רבת זנותא היה עד להריסתו בשלהי 2023 יישוב פלסטיני כפרי קטן, במרחב סביב העיירה דאהרייה בדרום הר חברון, כעשר דקות נסיעה ממחסום מיתר. באזור קיימים שרידים מתועדים של יישוב ביזנטי גדול; מאז התקופה העותומאנית (1516-1917), זנותא מתועדת כיישוב של רועים ופלאחים המתגוררים בשרידי המבנים הקדומים ומערות המגורים שלידם.
שתי חוות בודדים של מתנחלים הוקמו בסמיכות לזנותא: ממזרח חוות מיתרים (של המתנחל ינון לוי) ומצפון חוות יהודה (של המתנחל אלישיב נחום). מכאן יצאו אין ספור תקיפות, התנכלויות וניסיונות גירוש של תושבי זנותא.
עד הגירוש התגוררו בכפר ארבע משפחות - א-סאמאמה, אל-תל, אל-בטאט ואל-קייסיה. החקלאות היוותה את הפעילות הכלכלית העיקרית, המעסיקה את מרבית תושבי הכפר. שטח הכפר הכולל הוא כ-12,000 דונם, מתוכם כ-3,000 מעובדים, לרוב בגידולי שדה.
לכפר זה לא הוכנה מעולם תוכנית מתאר שתיתן תוקף לקבלת היתרי בנייה. המינהל האזרחי טען שהכפר קטן מדי ושהמרחק בינו לעיירה הסמוכה, דאהרייה, גדול מדי. מנימוק זה לחצו הרשויות הישראליות על תושבי הכפר לעזוב. המתנחלים עשו בשבילם את העבודה. על הקשר עם היישוב ונוראות הריסתו קראו בדוח של מחסוםwatch כאן
-