אר-רם קלנדיה, יום א’ אחה”צ, 28.05.06משקיפות: תמר פ. ופיליס ו. (מדווחת)אורחת : תמי ר. 15:30 – א-ראם: צוות גדול של חיילים במחסום בפיקודו של בני. ספרו לנו שהונהג נוהל “עצירת חיים” באזור ירושלים מהבוקר עקב התרעות, אך הנוהל הוסר בדיוק כשהגענו. כ-20 הולכי רגל ממתינים לעבור במחסום. כעת מותר המעבר בא-ראם רק לתושבי דאחיית אל-בריד המזוהים שמית ברשימות החיילים. מי ששמו לא מופיע מופנה חזרה לקלנדיה. למרות זאת הפעילו החיילים שיקול דעת באי אלו מקרים הומניטאריים. הולכת ונסגרת טבעת החנק. סופר לנו שמחסום א-ראם ייסגר סופית עם השלמת קטע החומה המחברת בין החומות, המערבית והמזרחית של א-ראם, אז שכונת דאחייה תהיה כלולה בעיריית ירושלים. בלי בעיות עברנו את המחסום צפונה ברכב שלנו בצד הפלשתיני – אף אחד לא העיף מבט. 15:15 – כיכר דאחיית אל-בריד: הגישה לכיכר חסומה כעת ע”י בלוקים גדולים שהוזזו למטרה זו. אין מעבר צפונה לרכב שבא מדרום. שער הגדר בכיכר נפתחת למעבר משאיות העוסקות במלאכת בניית החומה במקום. עשינו אחורה פני וטיילנו בין רחובות א-ראם עד שיצאנו שוב לכביש “א-ראם/רמאללה” הישן ליד תחנת הדלק. המשכנו לקלנדיה בצד הפלשתיני. 16:00 – מחסום קלנדיה: למעלה מ-50 איש, אשה וילד הצטופפו ברחבה לפני הכניסה למחסום, ממתינים לפתיחת הקרוסלות. הרבה הביעו כעס על שהמחסום היה סגור מהבוקר. כיוון שסופר לנו שהסגירה הוסרה, התחלנו לטלפן לאופיר ולאחרים לברר למה לא מזרימים אנשים למעברים. וראה איזה פלא, מהר מאד נפתחו הקרוסלות וההמונים התחילו לעבור. תוך כ-20 דקות כבר לא היה תור בכניסה. גם המעבר בשרוולים התקדם די מהר. רק חיילת בודדת ישבה בבודקה בכניסה למחסום וסירבה לפתוח את השער לאישה עם תינוק בעגלה בטוענה שהיא אינה יכולה לשלוט במעבר האנשים כאשר היא פותחת את השער והיא לבד – דרוש לה חייל מאבטח. אולם כל כוח האבטחה היה אותו עת במעבר הרכבים. בסוף, כאשר כבר לא היה תור לפני הקרוסלות, היא פתחה את השער והאישה עם העגלה עברה.בינתיים האורחת שלנו פגשה במחסום חברה מחברון, העובדת ברשות הפלשתינית, שלא קבלה משכורת למעלה מ-4 חודשים. לאחר מכן, הלכנו להגיד שלום לחברנו סייף היושב במכולת הקטנה ליד מחנה קלנדיה. אבל סייף לא היה. אביו ישב במקומו וסיפר שסייף נורה בבטנו במאורעות שהיו ברמאללה ביום ד’ שעבר. הוא נותח ושוכב ומחלים בבית.ניסינו להגיע לביר נבאללה בדרכים כשרות. טיילנו הלוך חזור בין קלנדיה לכביש 443, לגבעת זאב ובחזרה. לא מצאנו דרך כי כל האזור מוקף גדרות תיל. לבסוף חזרנו לקלנדיה בכוונה לעבור לצד הפלשתיני ולנסוע לא-ראם כפי שבאנו. החיילים במחסום אמרו שאסור לישראלים לעבור את מחסום קלנדיה בכיוון צפון – הם עצרו את רכבנו ולקחו את תעודותינו. לא עזרו פניותינו והיינו צריכים לעשות אחורה פנה כדי לחזור (בדרך לא דרך) לבית חנינא בצד הישראלי של החומה.