אום אל ח'יר - מתנחלי כרמל מנסים לגרשם ולהרוס כל דבר שהם מנסים לבנות
“זה אזור ללא חוק. אנחנו לא יכולים לעשות כלום“.
אלה דברי שוטרים שבאו לקריאה לעזרה של אנשי אום אל ח’יר. כך אמר לנו ח’ ראש מועצת ח’רבת אום אל ח’יר והדגיש שזה שם כפרם, לאמור שזה הישוב שקיים פה מזמן 1948. נסענו אליהם כי מצבם קשה, כפי שיתואר בהמשך בדרך אליהם, ממש מול הכניסה לתוואני ראינו כלי משחית ענקיים, שופלים ובאגרים בעבודה ומאובטחים ע”י כוחות הביטחון.(תמונה)
בבירור שעשינו נענינו שהן בדרכם להרוס בג’אוויה, שזה כפר מערבית לתוואני.
וכך קראתי אחר כך.
מכיוון שאנשי אום אל ח’יר חיכו לנו, לא התעכבנו שם. הם חיכו לנו בגינת משחקים מטופחת (תמונה) ובה גם סוג של מועדון, גם למבוגרים יותר. זו נבנתה מתרומות של ארגוני שלום אירופיים וגם הרשות. הגענו אליהם עם מצרכים שקנינו בזכות תרומותיכן.
כפרם הוקם ב-1948 אחרי ששבט ג’הלין גורש מאזור באר שבע. שם התיישבו. ב-1981 הוקמה ההתנחלות כרמל, ממש בצמוד אליהם.
בשנים הראשונות היה סוג של דו קיום שקט. אבל ב-10 השנים האחרונות בעיקר, מנסים לגרשם ולהרוס כל דבר שהם מנסים לבנות. אפילו טאבון, שעשנו הפריע למתנחלים.
מכונית הלחם שבאה לכרמל לא הוצעה כאפשרות אחרת גם להם. חמולת הדלין הגרה שם חווה קשיים גדולים, בעיקר מאז ה 7.10. חליל, ראש המועצה בשנתיים האחרונות, מספר שיש להם צווי הריסה ללא תאריך. הם לא יודעים מתי יבואו, אבל בינתיים, הרבה פעמים במשך השבוע, מגיעים מתנחלים לובשי מדים מאוחר בלילה ומחפשים ומרעישים ומפחידים את הילדים, והולכים.
גם אוסרים עליהם לצאת לרעות את עדריהם. הלכנו לראות חלקה שהחלו להכשירה למשחקי כדור למיניהם, (תמונה) אבל היא נטושה, כי בשל היותה קרובה מדי לכרמל הם לא מורשים להגיע אליה ולהשתמש בה. עברנו דרך חלקה ובה ערוגות יפות של צמחי תבלין בעיקר מרווה, מרמיה בשפתם.
“גם מכאן הם מסוגלים לגרשנו,” אומר לי חליל. “אם יראו שאנחנו עובדים בה יותר מדי זמן לטעמם.”
“אז עכשיו לא באו כי רואים אותי?” אני שואלת. הם צוחקים: “יכול להיות, תבואו כל הזמן. עוד מעט נצטרך לבצור את הענבים שבכרם הסמוך. מי יודע אם נצליח.”
הבטחתי שנבוא לעזור. חליל וחבריו מספרים גם הם על המצב הקשה במיוחד עכשיו, כי אסור להם לצאת לעבוד בישראל, כך שאין פרנסה וגם לרעות את עדריהם לא מרשים להם. לפני שנפרדנו הוא מבקש עזרה ברכישת מחברות ומכשירי כתיבה לכ-50 ילדים. גם את זה נקנה להם בזכות תרומותיכן.
ואני חושבת על משפט מחז”ילנו: “הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. “
בדרך חזרה, לפני שהשתלבנו בכביש 60 כדי לראות מה עם המחסומים/חסימות לאורך הכביש, ראינו מול דיראת בדרך עפר רחבה ששימשה למעבר לסמוע, שער צהוב, במקום שקרוי ח’לת אל מיי, כמובן ללא שלט.
אכן בכביש 60, צומת הכבשים סגור משני צידי הכביש .
בצומת דורא אל פוואר השערים הצהובים סגורים. בהמשך, בעוד כניסה ויציאה מחברון לכיוון קילקיס הכול חסום ומנוטר. ראינו המון ילדים קטנים החוזרים מביה”ס, זקנים ונשים הולכים ברגל ומוניות גב אל גב מחכות להם בכניסה לקליקליס. בעוד כניסה דרומית לחברון, הנמצאת למרגלות בית חגי, שערים צהובים סגורים. ודגלי ישראל מכל צד מתנפנפים. בצומת דורא אלפוואר סגור בשתי הכניסות.
בכניסה שער צהוב סגור.
בקיצור זמן צהוב לגמרי .
א-תוואני / א-טוואני
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-תוואני (א-טוואני) תושבי המקום הגיעו אל א-תוואני במהלך המאה ה-20 מהכפר יטא, המשמש להם עד היום. הם התיישבו בחורבות נטושות, תוך ניצול האדמות הראויות לעיבוד, כרי המרעה לרעיית צאן ושפע המערות הטבעיות למגורים. התושבים שהשתקעו במערות היו ממשפחות שלא יכלו לרכוש קרקעות להקמת בתים בכפרי האם, וכן רועי צאן שלא עמדו לרשותם די שטחים למרעה. לאחר מכן, הצטרפו אליהם לבני חמולות שהסתכסכו עם עם משפחות אחרות ביישוב האם. חלק מהתושבים מתגוררים היום במבני בטון שנבנו מעל המערות. בתחום הכפר כמה בורות מים ובאר מים קדומה בשם עין א-תוואני. תושבי המקום נאלצים לקנות מים במיכלים ולהובילם דרך חסימות רבות ליישוב. בסיוע גורמים בינלאומיים הותקנה בכפר מערכת חשמל. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם בכפר בית ספר יסודי המשרת כמה כפרים קטנים בסביבה. ב-2004 החלו חברות מחסום ווטש לבקר ולדווח מכפר המערות ח'רבת טוואני, הסובל קשות מידי מתיישבי האחזויות סמוכות, ובייחוד מחוות מעון הקיצונית שלידם. מתנחלי חוות מעון מזהמים בורות מים, מרעילים את הצאן ועוקרים עצים. הטרדה בולטת במיוחד היא של הילדים מכפרי הסביבה בדרכם לבית הספר בתוואני, עד כדי כך שנדרש ליווי צבאי לילדים כדי לחצוץ בינהם לבין הפורעים (הדבר הוסדר בעקבות יוזמה של חברות הארגון). בשנה האחרונה חסרים הליווי הנוכחות החיונית של מתנדבי חו"ל, והדבר מנוצל לרעה. ליד טוואני יש כמה משפחות שחזרו למערות עקב ההריסות הבלתי פוסקות של המינהל האזרחי (יש איסור בנייה טוטאלי בכל שטח C). הורסים לא רק מבני מגורים ומבנים חקלאיים, אלא גם צינורות מים, מכונות, ואפילו סותמים בורות מים. תושבי טוואני הקימו ארגון של מחאה נגד הריסות ללא אלימות, אך בשנה האחרונה התנכלויות היד הקשה של הצבא ואלימות המתנחלים החריפו והיקצינו. תקרית הגנרטור בארכיז, שבעטיה בחור צעיר נותר משותק היא דוגמה אחת מני רבות - כל הגנה לגיטימית על זכויות הקניין גוררת אלימות ואף יריות מצד הצבא והמינהל האזרחי.
Michal TsadikMay-20-2026המכונה הרועשת שמפריעה לצה"ל
-
אום אל-ח'יר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
אום אל ח'יר
כפר פלסטיני בנפת חברון שבדרום הגדה המערבית, בכפר חמש משפחות.
התושבים הפלסטינים התיישבו במקום לפני כמה עשורים לאחר שגורשו מאזור ערד.
הם רכשו את הקרקע מתושבי הכפר הפלסטיני יטא.תושבי אום אל חייר סובלים מאלימות קשה של מתנחלי כרמל הסמוכה, ממצוקת מים, ומהריסות מבנים תכופות בידי המינהל האזרחי.
-
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
Michal TsadikMay-20-2026המכונה הרועשת שמפריעה לצה"ל
-
מחסום / צומת דורא-אל פוואר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
באזור דרום הר חברון: צומת בכביש 60: מערבה - העיירה אל דורא - מזרחה אל מחנה הפליטים פוואר. יש פילבוקס מאויש בצומת שאמור לקשר בין היישובים הפלסטינים. בנוסף מוקמים מחסומי פתע בכניסה לאל פוואר ולדורא. אל פוואר הוא מחנה פליטים גדול שהוקם בשנת 1949 אליו הגיעו פליטים פלסטינים מבאר שבע ובית ג'וברין וסביבותיה. יש הרבה אירועים של זריקת אבנים. בסביבת הפילבוקס יש שטחי חקלאות מצוינים. בעבר, היו מוכרים בדוכנים הצמודים לחלקות החקלאיות הקרובות לכביש. מחצית הראשונה של 2021 - הקימו סוללות עפר וחסמו את הגישה לכביש וכך, הפלאחים הפלסטינים שוב לא יכולים למכור את הירקות שלהם על אם הדרך, עד שימצוא את הדרך... ילדים ונשים מהמחנה השתתפו בימי הים של מחסום ווטש. מעודכן למאי 2021
Michal TsadikMay-20-2026המכונה הרועשת שמפריעה לצה"ל
-
צומת הכבשים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
אחד המחסומים בדרום הר חברון המונעים תנועת כלי רכב פלסטינים על כביש 60 ומונעים כניסת כלי רכב לחברון מכיוון דרום. במקום יש פילבוקס מאויש ושערים. מעודכן למאי 2021
-

