njxuo ארתאח משמרת שחר

הכניסה לבדיקות היתה מהירה הבוקר.

ב- 04:02 לא היה תור בצד המזרחי, מי שהגיע – מיד נכנס.

04:05  ראשוני היוצאים כבר בחוץ. נשים, גברים – ממהרים להסעות.

כל עמדות הבדוק פתוחות.

נאמר לנו שחלק מהאנשים מגיעים יותר מאוחר כי בכ"ז המעבר בימים אלו יותר מהיר בהשוואה למה שהיה קודם.

בחוץ נוצרת התמונה המוכרת, שורה של מתפללים, אחרים שותים קפה, מעשנים סיגריה, משוחחים, רובם יושבים על המדרכות, בשולי הכביש, או ישנים על אי התנועה, מקום מסודר לשבת, בנמצא רק לבודדים.

כבפעמים רבות בעבר שוב פנו אלינו בנוגע לימי שישי. הפתיחה המאוחרת רק בשעה חמש גורמת לאנדרלמוסיה, אנשים אינם מכבדים את התור, נדחפים וגורמים למתח. ביום שישי הקודם רק 2 עמדות היו פתוחות, ועד שנפתחו יותר עמדות המעבר היה איטי והלחץ גדל – יום העבודה גם כך קצר מכרגיל. ראו דוח מארתאח, יום שישי 23.7.10 אותם מראות, אותן טענות – ודבר לא השתנה!

 04:45 בכניסה למיתקן תנועה ערה ורצופה של נכנסים, אין כמעט המתנה. ברמקול נשמעת קריאה: אתה חדש פה?! (בבחינת איך אתה מעז!) תעשה עוד סבוב. תוציא הכל.

 מעבר אייל

05:10 הרחבה עמוסה לעייפה בממתינים.

ביציאה מהמתקן עמוס, ביד אחת שקית אוכל , בשניה תעודה, משחילים חגורות(תמיד מביך לראות), ומיד מדליקים סיגריה להרגע מהסיוט. כששאלנו אמרו שהיה בסדר.
משהו אחר עונה : "לא בסדר, לא בסדר, אף פעם לא בסדר!"    
כאילו היה אומר: שאיש לא יתבלבל, מאורגן, מסודר,יודעים למה לצפות –  אבל כיבוש, הוא כיבוש הוא כיבוש.
מישהו אחר מחייך לעברנו בעודו חוגר חגורתו :"מחסוםווטש חזר לתפקד?"
שאלנו: למה חזר? ענה: לא רואים אתכם כבר בשכם, בתפוח.

05:35 עובד המתקן יוצא בריצה – עוצר את תנועת היוצאים ההולכים על המדרכה לכיוון ההסעות, הוא חובש כובע צהוב שכתוב עליו בטחון. כולם עוצרים. תוך כמה שניות – כפי שהוא הגיח, כך הוא נסוג והפועלים חוזרים לדרכם.

06:00 אנחנו מבקשות לצפות בכניסה למיתקן מכיוון מזרח. תוך שניות לאחר שלחצנו על האינטרקום מגיע עובד ללוות אותנו. להערכתנו המכתב שנשלח על ידי עורכת הדין עזר.
ממזרח תור צפוף ואיטי של נכנסים. אמנם בצורה מסודרת כתמיד, הטור משתרך מסככות ה"שוק". לא זכור לנו כזה עומס בשעה כה מאוחרת.

06:05 עומס על קרוסלת היוצאים.