סיכום

המהומה שיצרו מהפכות "האביב הערבי" אולי השפיעה על אנשים כאן, אבל לא על הפוליטיקאים אשר לא שינו את נוסחת הביטחון וממשיכים בכיבוש ובבניית התנחלויות תוך שימוש בשפה אשר, אם לומר את האמת, תקועה בעבר.  משני עברי הקרע חגגו את חילופי השבויים בין ישראל לחמאס בשבוע שעבר, במסגרתם שוחררו מעל אלף אסירים, ביניהם גלעד שליט, אשר התממשו הודות לדרישות העם, לא כתוצאה מדברי האל.

12:30  חבלה

שיעור מדהים על מה שקורה לתושבי קלקיליה הותיקים ועל החיים הנוראים באיזור התפר, כולל מפה.  השפעת "הבנות" (אנחנו, נשות מחסום ווטש) על התפישה הכללית של הפלסטינים היום בנוגע לישראלים – לצורך חינוכה של אחת שהיא חדשה.  מכנים אותנו משהו כגון "מלאכי החסד," בעיקר בזכות אלה העובדות עם מנועי שב"כ ומנועי משטרה:  "הן עובדות כאילו הן שופכות מים על גחלים לוהטים." 

13:10  שער 1392

אנו מגיעות באיחור בגלל הפגישה שתוארה לעיל.  ששה אנשים ממתינים בצד שלנו של גדר ההפרדה, וברור כי היום הוא אחד מימי העצלתיים המאפיינים את המחסום הזה.  דבר אינו זז, ואז אנו מתחילות להבין כי חמשת הפלסטינים הנקראים להבדק בתוך מבנה הבטון נכנסים ביחד ויוצאים ביחד.

13:15 – רכב המר מגיע, ג'יפ בעקבותיו כאשר ההמר עוזב ומתרחק.  המשמרת של החיילים הסתיימה, באיחור של עשרים דקות, אך הבדיקות אינן מתנהלות מהר יותר.

13:23  אוטובוס הילידם כבר המתין כמעט חצי שעה, והוא ממשיך לחכות בזמן שהמפקד, איש מילואים, מתייעץ במרכז גדר ההפרדה עם חייל אחר (גם הוא איש מילואים).  שני חיילים, וגם המ"צית הרגילה, עולים לאוטובוס.

שער אליהו/שער 109

אין לנו בעיה כאשר אנו נדרשות לעבור את מסלול המכשולים להגיע למשטרה הכחולה ולמשמר הגבול אשר יושבים על האדמה, מחכים למי-יודע-מה.  אך בשער 109, מעברו השני של מה שמכונה "כניסה," עומדים שני אוטובוסים פלסטינים ריקים.  פלסטינים בוודאי עוברים בדיקות במתקן הבדיקה שזה עתה הורחב ושופר.  בבקרים ממשיך שער 109 להיות מקום נורא עבור פלסטינים בעלי רשיונות מעבר לאיזור התפר.  לעיתים קרובות, אם הם מגיעים בשעה 07:00, אין הם יוצאים לפני 09:30, וההתנהלות המשפילה לה הם זוכים מזכירה לנו את הימים הגרועים ביותר בחווארה או בבית איבא – חייבים להתפשט, חשופים להתנהגות גסה של חיילות, וכד'.  נראה כי כל זה התחיל לאפיין שער 109 מאז שהופרט.

כביש מס' 55

שקט היום, תנועה דלילה, כאילו לכולם, כולל אלה בשטחים הכבושים, שבעו מהחגיגות האינסופיות בישראל עצמה.

דיר שאראף

עוד שנה של עונת מסיק נוראה.

14:50 ענבתא

המחסום סגור, שורה של סלעי בטון עומדים לרוחבו של הקטע הצר ביותר של נקודת הגישה.  מקביל לסלעים עומד ג'יפ צבאי.  החיילים לא יוצאים ממנו.  הם מתבוננים בשורה האינסופית של סמי-טריילרים, מכוניות, משאיות, וכו' המתקרבים למחסום ואז מתמרנים בקושי כדי להסתובב לאחור.  אנו רואות מכונית, אחת אשר מצאה דרך לעקוף מכשול נוסף בחיי היומיום של הפלסטינים, מטפסת בגבורה על סוללת העפר התלולה שצה"ל הערים.  מאוחר יותר במשמרתנו אנו רואות מכוניות אמיצות אחדות, כולן ללא הנעה קידמית, יורדות את הסוללה הענקית הזו אל דרך העפר המלא אבק כדי להגיע למחוז חפצם.  כמובן שאין שלטים המודיעים שהמחסום סגור היום כי במהשך עובדים בכביש – כך נאמר לנו.  לא, שיגיעו לסלעי הבטון, ושאז יסתדרו.  זה לא הבעייה של צבא הכיבוש.

יש לנו זמן לבחון את הצומת עצמו ואת השלטים התלויים בו.  במיוחד אנו שמות לב לאחד מהם, המושך את עינינו.  בצבעים מבריקים זוהרים, על רקע צילום של השרידים היפים של סבסטיה הרומאית, באזור שכם (שם אסור לנו לבקר, על אף תהילתם ויופים), מודיעים כי "פסטיבל שומרון הבא בסבסטיה" יתקיים בסוכות (שכעת הסתיימה) ב-17.10.11.  שוב המתנחלים שווים יותר מכל האחרים.

15:15  ג'וברה

חייל שואל איפה עשינו קניות, אך השם "חבלה" אינו אומר לו דבר, וגם לא השם "מחסום ווטש"!