אבו-דיס, הקונטיינר,יום שלישי 23.05.06 אחה”צ משקיפות: ג’וליה ו., רחל ו. (מדווחת) הגענו ישר לפישפש שם היינו צריכות לפגוש את נהגנו. שוטרי המג”ב במקום הודיעו לנו שנוכל לעבור אולם לא נורשה לחזור לירושלים. מעתה עלינו לעבור דרך א-זעיים.נסענו לטרמינל החדש בא-זעיים ושם פגשנו את הנהג. בדרך הבחנו שכמעט כל החנויות היו סגורות. הנהג אמר שהסיבה היא שלאנשים אין כסף לקנות. אמו המשמשת כעוזרת בגן ילדים לא קבלה משכורת כבר חדשיים. גם אצל אחותו העובדת כאחות בא-טור המצב דומה ( הבחנו אחר כך אצל ירקן שבד”כ נהג להחזיק בחנותו סחורה מעולה – ועתה הסחורה באיכות נמוכה, מהסוג שזורקים אצלנו. לאנשים אין כסף). הקונטיינר כאשר הגענו היה תור ארוך במסלול לכוון דרום. כמו תמיד, מיד כשהגענו, התנועה התחילה לזרום במהירות וכמעט ללא בדיקה. מפקד המחסום ניגש אלינו וסיפר ששמע על מחסום וו’טש, אולם עבורו זה המפגש הראשון איתן. הוא סיפר שנמסר לו שאנחנו איננו אמינות. אמרתי לו שאנו כותבות על מה שאנו רואות. אם המחסום פועל ביעילות ובאדיבות, אנו כותבות על זה. כאשר החיילים והשוטרים אכזריים, לא יעילים וגסי רוח – אנו מדווחות גם על כך.שאלתי מדוע יש תנועה כה צפופה והוא סיפר שזמן קצר לפני כן לא היתה בכלל תנועה ועתה פתאום הרבה מכוניות הגיעו ביחד. באמת מכוניות רבות הגיעו וגם פועלים שעברו. מעט מכוניות נבדקו ואף אחת לא החזרה.חזרנו לטרמינל של א-זעיים ושם נאמר לנו ע”י חיילת משועממת שלא נוכל לעבור דרכו. אמרנו לה שנאמר לנו בפישפש להגיע לכאן, אולם היא לא טרחה אפילו להגיב. נסינו לטלפן לא. אבל לא היתה תשובה. השארנו הודעה. גם 2 מספרים נוספים שקבלנו מיהודית א. לא ענו לנו. לפתע הופיעו 2 חיילים עם מפתח ופתחו את השער הכבד המוביל לחנייה. אין לנו מושג מי הזעיק אותם ( ברור שהם נקראו למקום עם המפתח).בפעם הבאה אנו מתכוונות לעבור דרך הפישפש ולבדוק האם באמת לא נורשה לחזור לירושלים – או שכל זה היה ספור שהמצא ע”י החייל.