מרכז הגדה: התרחבות מאחזים, אלימות ופגיעות בתושבי אזור שכם
נכנסנו מכביש 5. נסענו לעקרבא לפגישה שפתחיה תיאמה עם ראש העיר. מול הכניסה לעקרבא הוקם לא מזמן מאחז חדש, עוז יהודה. בעירייה פגשנו את ראש העיר. הוא סיפר שהם ביקשו להקים שער כניסה ושלט מכובד של “ברוכים הבאים”, אך אינם מקבלים אישור מאחר שהאזור נמצא בשטח C; העיר עצמה מחולקת בין שטחי B ו-C.
השיחה התמקדה בעיקר בהריגתו של מוחמד חדר בני ג׳אבר בידי הצבא בלילה שבין 7 ל-8 בספטמבר. לדברי ראש העיר, בשעה שתיים בלילה הגיעו חיילים לביתו וקראו לו לצאת. לפי אחת הגרסאות הוא היה מבוקש, אך לא ברור על מה. הוא פחד לצאת, החיילים ירו גז, וכשיצא מפתח הבית ירו בו מייד והוא נהרג. מוחמד היה בן יחיד, צעיר שהתחתן רק כ-40 יום לפני מותו. אלמנתו חזרה לבית משפחתה במג׳דל בני פג’ר, ואמו נתמכת בידי אחיה.
ראש העיר סיפר גם על המצב בח׳ירבת א-טווייל שבשולי עקרבא: מתנחלים גירשו משפחות מבתיהן והקימו אוהלים בין הבתים. צוות של הצלב האדום ואנשי מתפ״ש הגיעו לבדוק את המצב. סיפר שלאחרונה ערכה העירייה סעודת הוקרה לכ-50 איש, כמחציתם אנשי ח׳ירבת א-טווייל והמחצית השניה ישראלים שמסייעים להם בנוכחות מגינה.
גם בח׳ירבת יאנון המצב קשה. לאחר שתושבים גורשו משם נהרס בית הספר ביאנון העלית. ראש העיר מבקש לבנות מחדש בית ספר ביאנון התחתית. אף שמדובר בשטח B, שבו לכאורה אין צורך באישור ישראלי, המתנחלים והמינהל האזרחי מקשים על ביצוע התוכנית.
לשאלתנו אמר ראש העיר שבעירייה אין לשכה לסיוע נפשי, והם נעזרים במוסדות חיצוניים. ראש העיר הזכיר מפגש מוצלח לפני כשנתיים עם עיתונאי “הארץ” גדעון לוי, שבעקבות כתבה שפרסם על עקרבא הגיעו גם נציגים מהשגרירות האמריקאית. הדגל הפלסטיני הגדול שהתנוסס בכניסה לעיר ונקרע ברוח טרם הוחלף; לדבריו צריך להחליף דגלים בתדירות גבוהה והדבר קשה מבחינה כלכלית. נפרדנו בתקווה לשיפור במצב לאחר הבחירות בישראל.
בדרך חזרה מעקרבה פתחיה שוחחה בטלפון עם נ’, תושב ח׳ירבת אלמראג׳ם, שבפאתי דומא. הוא סיפר שהמתנחלים ממשיכים לרעות את הבקר שלהם בשטח שלפני בתי התושבים. האזור הוכרז שטח צבאי סגור, אך המתנחלים נכנסים אליו באין מפריע. באותו זמן הגיעו חיילים למקום וחיפשו אם נמצאים שם מתנדבים מארגוני שלום. לאור דבריו ויתרנו על הכוונה לנסוע לשם ונסענו לכיוון חווארה.
עשינו סיבוב בביתא. האיש שפתחיה מכירה לא היה זמין, אך מאוחר יותר התקשר וסיפר שגם שם יש בעיות והבטיח לשלוח תמונות והסברים. ראינו שהצבא הרס שוב את השוק הסיטונאי בביתא; זו אינה הפעם הראשונה, ובכל פעם הפעילות עוברת למקום אחר.
המשכנו לבית הספר שבפאתי חווארה. בדרך ראינו שופלים וצינורות לצד הדרך, ועל ציוד העבודה דגלים של מקורות. שומר פלסטיני במקום סיפר שמניחים קו מים חדש ליצהר. לא התקרבנו ממש לבית הספר, שנראה ריק. הדגל הפלסטיני, שבפעם הקודמת שביקרנו שם התנוסס על המבנה ונראה למרחוק, הועבר לתורן בחזית הבניין. בקצה הדרך צפינו על המאחז, מתחת עוורתא, שנראה לנו במבט מרחוק שהתרחב מאז ביקורנו הקודם. ניתן היה להבחין שם בסוסים ובדגל המקדש.
בתוך עוורתא פגשנו צעירים שסיפרו כי בערב הקודם נכנסו לכפר שני ג׳יפים של ביטחון ההתנחלות איתמר. אחד מהם, ס’, סיפר שיצא לעשות ספורט בכביש הראשי בשעה תשע בערב. לדבריו, אנשי הביטחון ירו לעבר רגליו כדי שיעצור; הוא לא נפגע, אך הכדורים פגעו ברכב שחנה סמוך. לאחר שעצר התנפלו עליו, הפילו אותו ארצה ודרכו עליו.
בחנות מכולת שוחחנו עם המוכר, מ’, ועם קונה שהיה במקום. הם סיפרו שהמתנחלים נכנסים לכפר כמעט מדי יום. באחד הלילות נכנסו אנשי המאחז החדש לבית שבו הבעל עובד בלילה ואינו נמצא. הם הוציאו את האישה והילדים מהבית ונשארו בו עד הבוקר, תוך שירה וריקודים. עוד סיפרו שמתנחלים מגיעים גם למקאם ומתפללים שם. (לפי גוגל מפס יש בצד אחד של עוורתא את קבר איתמר בן אהרון ובצד השני את קבר אלעזר בן אהרון). בעונת המסיק הקודמת מנעו מהם למסוק, ומ’ סיפר כי הותקף בגז פלפל כשניסה למסוק. האם השנה יהיה יותר טוב במסיק המתקרב?…
בדרך החוצה מעוורתא ראינו אזור של עצי זית שרופים ואת המטווחים שהוקמו במקום לפני כשנה. במחסום בדרך המובילה משכם חזרה היו חיילים; בכיוון לשכם לא היו.
נסענו דרך בורין עד מחסום תל (בדרך המובילה לשכם דרך הכפר תל). המחסום היה פתוח ולא היו חיילים במקום. לשני הכיוונים יש שערים, וביניהם עמדה שבה מוכרים ירקות, בעיקר בצל ודלעת. האנשים במקום אמרו לנו שהצבא מחשיב את האזור שטח צבאי שאסור לצלם בו, ושבאמצעות המצלמות הם רואים אם מישהו מצלם. בכל זאת צילמנו מתוך הרכב.
מחסום תל פתוח ולידו עמדה שבה יש חיילים כשהמחסום מאוייש ופועל.
ירדנו לכיוון מאדמא. תחילה עצרנו ליד בית שבו היינו בעבר וצילמנו את מה שחשבנו אז שהוא מאחז. בעבר הבטחנו ליושבי הבית שנבוא לבקר, אך הפעם איש לא יצא מן הבית. המשכנו למטה לתוך מאדמא ופגשנו אישה בשם ח’. בתחילה חששה מאתנו ונבהלה כשרוני ניסתה לצלם אותה, אך לאחר שפתחיה ועזאם, הנהג שלנו, שוחחו איתה והסבירו שפנינו לשלום היא התרצתה ואף הזמינה אותנו לבית המשפחה שבמעלה הגבעה. היא הצטרפה אלינו ברכב להראות את הדרך ובנה הקטן רץ במעלה שביל הולכי הרגל כדי לפתוח לנו את שער הכניסה.
ישבנו בחצר הבית (4) וח’ הראתה לנו את האזור והסבירה שמה שחשבנו בעבר שהוא מאחז (1) הוא למעשה שטח שמעובד בידי פלסטינים. לעומת זאת, היא הראתה לנו מאחז גדול (2) הסמוך לבית קרובי משפחתה, בית שנמצא בין העצים (3) ותושביו כמעט נצורים בגלל המתנחלים. בהמשך, מכביש 60, יכולנו לראות היטב עד כמה המאחז קרוב לבית שבין העצים.
(המספרים בסוגריים מתייחסים לסימון בתמונה)
לדברי ח’ המתנחלים מגיעים כמעט מדי יום, נכנסים לחצרות הבתים, מגיעים עד המדרגות ולעיתים מנסים להיכנס פנימה. הם שולחים גם ילדים לרעות צאן ממש סמוך לבית. המשפחה החלה לבנות גדר מסביב לבית אך אין לה כסף להשלים אותה. בכרמי הזיתים נכנסו מתנחלים למבנה קטן שבו היה אוגר מים ושפכו את כל המים.
פ’, בנה הבוגר של ח’, סיפר שלפני כשבועיים הגיעו מתנחלים לבית. הוא הזעיק את הצבא כדי שיעזור, אך במקום זאת המתנחלים עזקו אותו ומסרו אותו לחיילים. לדבריו, קשרו את ידיו מאחורי הגב, השכיבו אותו כשפניו לאדמה, והוא נעצר למשך כשבע שעות ובמהלכן גם הוכה. הוא בן 18, עובד עם אביו וחוסך כסף כדי להתחתן.
לאחר ששתינו קפה ונפרדנו, ירדנו לכיוון מרכז מאדמא ומשם לבורין, אל חברתנו ד’. הפעם היא ייבשה פלפלים חריפים קטנים ועלי דפנה.
בדרך חזרה בצומת סרה היה פקק גדול והרבה חיילים. השער הצהוב בדרך המגיעה משכם דרך סרה לכיוון כביש 60 היה סגור. מן הכיוון השני הגיע אמבולנס צופר, אולי אירעה תאונה.
בהמשך, דרך כביש 55, הכניסה המערבית לנבי אליאס עדיין – או שוב – סגורה.
תיאור מיקום
בורין / יצהר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בורין
כפר פלסטיני בנפת שכם, ההתנחלויות יצהר והר ברכה הוקמו מעל הישוב הפלסטיני, מעט דרומית לשכם, ליד כביש 60, הכביש המרכזי העובר בגדה, אך הכפר מנותק ממנו, ללא אפשרות להגיע אליו עם רכב.
חיים בו כ-4000 תושבים. רובם עוסק בחקלאות ומרעה צאן, למרות שרבים מבוגרי שני בתי הספר התיכוניים ממשיכים ללימודים באוניברסיטה. בהעדר תעסוקה הם עובדים בבניין או יוצאים לארצות המפרץ.
קרקעות הכפר הופקעו מספר פעמים לצורך הקמת התנחלויות ישראליות ובסיסים צבאיים, וכתוצאה מכך התדלדלו משאבי הקרקע והמים של בורין. משנת 1982, יותר מ-2,000 דונם מקרקעות הכפר הוכרזו כ"אדמות מדינה" ולאחר מכן הועברו להתנחלות הר ברכה.
במהלך השנים האחרונות וביתר שאת מאז 2017 נתון הכפר לפעולות טרור כלפי התושבים של בורין מצד תושבי ההתנחלויות יצהר והר ברכה, המאחז גבעת רונן ואחרים שמתבטאים בפגיעה באנשים וברכוש. למרות קרבת החיילים בבסיס צה"ל הקרוב לאחד מבית הספר של הכפר, סובלים התושבים מאירועים רבים של יידוי אבנים, הצתות של כלי רכב ושדות, המדווחים גם בעיתונות.
מניעת המסיק ב-2023 הייתה אלימה מתמיד. חיילים ומתנחלים עברו עם נשק שלוף בין בתי הכפר ודרשו מאנשים להפסיק למסוק בכפר עצמו ובשטחים הפרטיים מחוץ לכפר. המתנחלים פשטו על שטחי הפלסטינים וגנבו יבול. 300 עצי זית של תושבי בורין, ליד יצהר, נעקרו. איבוד הפרנסה מהזיתים גורם לנזק כלכלי ארוך טווח למשפחות החקלאים, ומביא אותם עד לחרפת רעב.
(מעודכן לנובמבר 2023)
Ronit Dahan-RamatiSep-10-2026בורין. ד' מייבשת פלפל חריף
-
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Ronit Dahan-RamatiAug-24-2026חווארה. בית הספר בפאתי העיירה ומאחז נחבא בין העצים
-
מאדמא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כפר מדמה, מאדמא
כפר פלסטיני בנפת שכם ממוקם כ-5 ק"מ מדרום לעיר שכם. נמצאת בגובה 517 מ' מעל לפני הים. מדמה נוסדה לפי 400 שנה ותושביה מוצאם מחצי האי ערב. האוכלוסיה מנתה 1728 תושבים (במפקד 2007). 62% משטח הכפר מסווג כאזור B ו-38% כשטחC .
במהלך השנים נגזלו מהכפר מאות דונמים של אדמות, השייכות לו למטרות בניית התנחלויות, בסיסים צבאיים ובניית כבישים: 139 דונם הוחרמו לצורך הקמתה של ההתנחלות יצהר מדרום לכפר, וכן הוחרמו שטחים לצורך בניית כביש 60. הכביש ואזור הביטחון שלו (75 מ' מכל צד) מנתק בגדרות תיל את האדמות החקלאיות שמצפון לכפר וחקלאי מדמה מנועים מעיבודן.
ההתנחלות יצהר, הפכה להיות איום יומיומי על הכפרים. המתנחלים נטעו עצים בשטחים המגודרים, גונבים יבולים, שורפים, עוקרים ומשחיתים עצים פלסטיניים, וגורמים נזקים למקומות קדושים ולרכוש. הם גם תוקפים את בעלי האדמות כדי להפחידם ולמנוע מהם לחזור לאדמותיהם.
מידע נוסף: http://vprofile.arij.org/nablus/pdfs/vprofile/Madama_vp_en.pdf
-
מחסום עוורתא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
Ronit Dahan-RamatiSep-10-2026עוורתא. מאחז מתחת לעיירה
-
