בין כסה לעשור –נראה שהפלסטינים מנצלים ימי עבודה ללא סגרים (שהתארכו), אך בכל זאת תנועת העוברים דלילה יחסית. באופן כללי, מצב הרוח שפוף אחרי לכידת רוב הנמלטים מכלא גלבוע. עיריית ירושלים מחסנת גם תלמידים בעלי תעודת זהות פלסטינית הלומדים בירושלים. פקקי תנועה קשים בבוקר בכבישי הגישה לעיר, גם לעיר העתיקה וגם לעיר החדשה. מחר בצהרים מתחיל סגר יום כיפור.

  7:00  מחסום בית לחם

סגר ראש השנה הסתיים לפני יומיים ומחר בצהרים יתחיל סגר יום כיפור. המעבר ההומניטרי לא עובד, ורק מעבר אחד פתוח בצד הישראלי, אך אין צפיפות. בסך הכול יש פחות עוברים מכרגיל, שבוע עבודה מקוצץ. רוב האנשים מפנים את מבטם מאתנו בעיניים כבויות. אפשר בהחלט להבחין בתסכול שבא בעקבות אופוריית הבריחה הנועזת מכלא גלבוע, לאחר שארבעה מהנמלטים נתפסו ולא הצליחו להגיע לגדה או מעבר לגבול. תמונות ההשפלה, העדויות על חוסר הסיוע של הערבים הישראלים, התחושה שהכישלון מדגים את מצבם של הפלסטינים כולם – לכודים ללא מוצא אפשרי – כל זה היה מכאיב מאוד. איש ביטחון נשלח כרגיל להוציא אותנו החוצה, אבל אנחנו מסרבות ואח”כ עוזבים אותנו לנפשנו. פלסטיני מבית לחם העובד בבית חולים סיעודי מספר לנו על מצוקת מים קשה בבית לחם ומאשים גם את התנהלות הרשות הפלסטינית במחדלי מציאות החיים הפלסטינית.  באופן גורף, אי אפשר לשמוע מאף אחד מילת אמון ברשות הפלסטינית. טרגדיה שלהם ושלנו.

 הפוסטר המבטיח גישה לתל אביב הנמצאת רק במרחק שעה מהמחסום נראה פתטי עד אכזרי.

7:45 מחסום שיח’ סאעד

פקקי יציאה איומים ליוצאים מהתנחלות הר חומה לירושלים. למזלנו אנחנו נוסעים הפוך לשיח’ סאעד דרך הכביש האמריקאי החדש. עיתונאי הארץ ניר חסון כתב שהכביש הזה מועיל לתושבי ירושלים המזרחית בתנועתם לבית לחם ודרום הגדה, אבל לא ראינו תנועה מרשימה, אולי כי כבישי ההמשך אינם טובים לשני הכיוונים – לא לבית לחם ולא למרכז העיר העתיקה בירושלים.

במחסום שיח’ סאעד בנו גדר חדשה, כך שאי אפשר לראות את העומדים לחצות משיח’ סאעד לג’בל מוכאבר ולירושלים (אולי בגלל הסרטון בטלוויזיה הגרמנית שצולם משם?). אבל עכשיו ניכר מבחוץ שאין תור, רק טפטוף של יוצאים. משיחה עם כמה תלמידי תיכון שיוצאים לתיכונים בג’בל מוכאבר אנחנו למדים שאין להם בעיות מיוחדות במעבר. הם מספרים שכל התלמידים מחוסנים. גם אלה עם תעודת זהות פלסטינית. המעבר במחסום מתארך רק כשהמגבניקים מבקשים קושאן מתלמידים קטנים וגדולים. אז המעבר נסתם, אבל לרוב זה לא קורה.

 בשיחה עם ראש ועד השכונה נ’ הוא מאשר שהעירייה הזמינה את כל התלמידים משיח’ סאעד הלומדים בירושלים להתחסן בירושלים– ללא התחשבות בתעודת הזהות. עוד נקודת זכות לראש העירייה. היו חששות שיהיו בעיות במעבר תלמידים בגלל העדר חיסונים מהרשות.

נסיעה בשכונות ראס אל עמוד, אבו דיס וא-טור ומחסום הזיתים

עד צומת ההתפצלות לשכונות סילוואן אין פקקים וניכר שהכביש האמריקאי (נסלל ב-1920) עבר בשנה האחרונה הרחבה ושיפוץ. משם והלאה הכביש צר ומשובש  ונוסעים בו בשני הכיוונים. בילינו בו יותר מחצי שעה עד שעלינו להר הזיתים ומשם לאבו דיס ולמחסום ראס אל סביטאן – אל זייתון – הנמצא על גבעה לא נגישה ברגל. המחסום הזה צופה על כביש 1 למעלה אדומים ולים המלח ועל מחסום הרכבים שרק ישראלים ותושבי קבע פלסטינים ירושלמים מורשים להיכנס בו לעיר. כל השאר חייבים לנסוע לעזרייה ולעבור ברגל במחסום הזיתים באמצעות אישור.

עברנו  במחסום לצד הפלסטיני והופתענו לראות תור לא קטן במחסום היציאה הרגלי לירושלים. קצב ההעברה היה איטי מאוד. לאחר כרבע שעה נפתחה עמדה נוספת והתור התפוגג.

שוב נוכחנו שאין תיאום בין אישור מודפס של חיסון לבין המידע הנמצא בנתוני המחסום. האם זה בגלל שאישור ההתחסנות מזויף? לאו דווקא, אולי במת”ק אשר בקלנדיה, עוד לא הכניסו את הנתון של מי שהתחסן. ואולי הכניסו במת”ק את עובדת ההתחסנות אך לא העבירו את המידע למחסום? בביקורנו הקודם הייתה אי התאמה בגלל אי עדכון של מחשב המחסום בנתוני המת”ק מלפני כמה ימים (ונאמר לנו אז שבמחסום הנתונים מוצגים רק כ-יש אישור /אין אישור ואין לבודקים גישה למערכת המחשבים של המת”ק). מכל מקום – במקרים של אי התאמה הפלסטינים נשלחים עד למת”ק קלנדיה הרחוק מאוד כדי לברר את העניין.

מחסום בחומת ההפרדה – על הכביש התחתי המחבר בין ירושלים לא-זעיים ולענאתה (כביש לפלסטינים בנפרד מהכביש לישראלים)

האדם שקבע עם חנה ב’ להיפגש בעיסאוויה ולנסוע להראות לה את המחסום הזה ולפרט את הבעיות בפתיחתו לא הגיע.  נאלצנו למצוא את המחסום בעצמנו בעזרת הנהג. זהו שער ברזל סגור בחומת ההפרדה, המונע גישה  גם לא- זעיים, גם לענאתה, וגם למחסום א-זאעיים על כביש 1 המאפשר כניסה לירושלים ולישראל. לפני הקורונה היה נפתח כל בוקר לשעתיים 6:00 עד 8:00 ואחר הצהרים מ-16:00 עד 18:00. עברו בו פועלים לעבודה ומהעבודה ואוטובוסים לענאתה ולא-זעיים. מאז תחילת הקורונה אינו תמיד נפתח, וכשנפתח -לזמנים קצרים יותר.  חנה תכתוב תלונה למינהל האזרחי בעניין. נקווה שיעזור. (תמונות מצ”ב)

בחזרה  דרך א-טור לירושלים, עוצרים לראות מה מתרחש בהתקהלות במדרכה סביב צוות של שוטרים ובני אדם. מתברר שהגיע צוות עיקול מהעירייה לבית שיושביו חייבים 150,000 ₪  דמי ארנונה! הם מבקשים כרגע 2000 ₪ ויתנו ארכה של שלושה חודשים להשגת שאר הסכום. אלא שלבני הבית אין סכום כזה. ראש הצוות מסביר שכל זה במסגרת מבצע של ניסיון להציע תנאים נוחים לתושבים להחזרת חובות ארנונה של שנים. ראש הצוות מתגרה ואומר לנו: “נו, תנסו אתן לעזור לו להשיג כסף להחזרת הארנונה”. אנחנו מוסרות לשכנים המודאגים את מספר הטלפון של המוקד ההומניטרי ויודעות שהמצב בעצם בלתי פתיר. האנשים בבית הם מבוגרים, אז קשה להאמין שיבטלו את התושבות שלהם ויגרשו אותם. אבל האם העירייה תתפשר על סכום סביר יותר?