מחסוםווטש פוגשת נוער לפני צבא
חמישי, 10 אפריל, 2025
מכינת נחשון במקווה ישראל, 12.1.2025,קרין לינדנר, נינה סבה ורוני פרלמן
- רוני פתחה והודתה לקבוצה בת 80 החניכים, שבזמן של קיטוב כה חריף בעם הם רוצים ומוכנים לשמוע קול אחר. קשה מאוד לדבר בימים אלה, בזמן מלחמה, על מה שקורה בגדה המערבית, גם כי כולנו עסוקים במה שקורה בעזה, בחטופים ובהרוגים הרבים, וגם כי יש עכשיו עוד יותר ישראלים שרואים בכל פלסטיני אויב, שלא לומר בר מוות. לפני עשור, כששמנו בראש המצגת את מגילת העצמאות שלנו עם ציטוט רלוונטי מאמנת זכויות האדם של האו״ם, לא יכולנו לשער שדווקא הדברים האלה יהפכו לסלע המחלוקת הגדול בעם.
- קרין סיפרה על ארגון המתנדבות מחסוםווטש, שקם לפני 24 שנה, לפני שרובם נולדו, ומאז השתנו הרבה דברים. אחרי תיאור קצר של המבנה, הפעילות של קבוצות השטח והצוותים השונים, היא הדגישה שמאז תחילת המלחמה המצב בגדה הרבה יותר גרוע. למרות שלא הייתה פעילות מאורגנת של תושבי הגדה בזמן המלחמה, הטילו באופן קולקטיבי סנקציות שהביאו לשבירה של התושבים, להתמוטטות כלכלית ונפשית המביאה את החלשים ביותר לסף רעב.
היא הדגישה שלא מדובר אפילו רק במקרים קיצוניים, כמו שלפני כמה ימים נהרגו שני ילדים בני 6 ו-8 בחצר ביתם ע”י כטב”ם, גם לא על הצבא שנכנס מדי יום לערים הפלסטיניות ולמחנות הפליטים שהם בשטח A, הורס, עוצר
והורג, גם נשים ואזרחים תמימים – אלא על חיי היומיום של למעלה משני מיליון תושבים שעבור כמחציתם נגדעה פת לחמם העיקרית. ישראל דאגה לאורך עשרות שנים למנוע התפתחות כלכלה עצמאית בגדה, ועד המלחמה נכנסו יום יום בין 120 ל-150 אלף עובדים לישראל באופן חוקי, שפרנסו קרוב למיליון פלסטינים. כל אלה אינם עובדים כמעט שנה וחצי כי בוטלו היתרי העבודה, ומחסומי המעבר לישראל נסגרו.גם תושבי הכפרים המתפרנסים בעיקר מחקלאות במצב קשה. לא רק אלה שאדמותיהם כלואות מעבר לגדר ההפרדה, במרחב התפר, ולא הורשו להיכנס אליהם למעלה משנה, אלא גם בכפרים במרכז הגדה שאנו מבקרות, כמו הכפר סינג’יל, שבו סגר צה”ל בגדר שטח של כ-10 אלפים דונם המפרנס 250 משפחות, ולא מאפשר לגשת לעבד אותו. כמו כן נחסמו הכניסות העיקריות לכפרים ולעיירות והדרך לערים הגדולות מתארכת ולפעמים בלתי אפשרית, ורבים מאבדים את מקור פרנסתם. הדברים לוו בהסברים על מרחב התפר ובעיקר על הבקעה, דרום הר חברון והדגשה של התנכלות המתנחלים בגיבוי הצבא שגאתה באופן קיצוני וללא מעצורים מאז 7 באוקטובר.
- רוני ונינה ענו על השאלות הענייניות בעלות הטעם והתקיים דיון עירני ומכבד.
המדריך סיפר שהוא לא נהנה לבדוק את הנהגים במחסום שהוא שירת בו, אבל שפעם גילה נשק במכונית של נהג פלסטיני מוכר לו כלא מסוכן. תשובתנו הייתה שבמחסום הוא כחייל רואה פלסטיני כמחבל פוטנציאלי ואנו כפעילות זכויות אדם רואות אותו כאדם עייף שעושה הכול כדי לפרנס את משפחתו.
חלק מהשאלות היו גם לגבינו והיה לנו חשוב להדגיש שאנחנו חרדות לעתיד המדינה שאנו אוהבות, שאנו רואות חשיבות רבה בסיום הכיבוש המשחית אותה גם מבפנים, וכמה חיוני לכבד קולות שונים בחברה דמוקרטית.
- בסיום המפגש התגודדו סביב כל אחת מאתנו כמה צעירים שהמשיכו בשאלות. גם רצו לדעת אם יש תיעוד על שני הילדים שנהרגו בחצר ביתם וקרין שלפה מהתיק שתי כתבות שגזרה מעיתון “הארץ” בבוקר.
מכינת מיתרים לכיש, 5.1.25, חנה בר”ג
מדובר במכינה מעורבת, בנות ובנים חילונים ודתיים. במפגש השתתפו 54 חניכים, רובם מירושלים, רעננה, ותל-אביב.
- פתחתי בכך שציינתי שלא באתי לשכנע, ושמגוון דעות הוא דבר חיובי. אנחנו מביאות נקודת מבט שונה ואולי לא קלה לשמיעה וכל מה שאנו מבקשות זה הקשבה בנפש חפצה. הסכמתי שננהל את המפגש יותר כשיחה ופחות כהרצאה.סיפרתי מי אנחנו, פירטתי את הפעילויות שלנו והשינויים שעשינו בפעילות לאורך השנים. הדגשתי כי חופש התנועה הוא החוט המקשר בין כל הפעילויות שלנו; שיתפתי במה שראינו ורואות במחסומים השונים ובמוקדי הפעילות שלנו בכל הגדה. דיברתי על נרטיבים, וציינתי את הפתרונות השונים המדוברים כדרך לסיים את הכיבוש. עלה גם נושא מלחמת ה-7 באוקטובר ומה שקורה מאז בישראל, בגדה ובעזה.
- כאשר מעללי המתנחלים עלו בשיחה התחילה “התפרצות”. ארץ ישראל שלנו – כתוב בתנ”ך (מכינה חילונית להזכירכן). ואז הגענו “ללב העניין”. אתן “אוהבות פלסטינים” ורואות רק צד אחד. ה-7 באוקטובר הוכיח מי הם. “כולם?” שאלתי – “כן כולם”. ניסיתי להסביר כי רוצחי ה-7 באוקטובר איבדו צלם אנוש אבל לא כל מי שחי בעזה הוא רוצח בנוח’בה. בוודאי לא התינוקות הקופאים בקור.
אמרתי כי מדובר בדה-הומניזציה עמוקה ביחס של ישראלים רבים כלפי העזתים והפלסטינים בכלל. הבאתי כמה דוגמאות שהתפרסמו בעיתונות וברחבי הרשתות החברתיות וציינתי ששמעתי קצין אומר לחיילים שבעזה כולם בני מוות, ומותר להרעיב אותם. הזכרתי להם איך הרגשנו אנחנו היהודים כאשר היינו תתי אדם בעיני זולתנו. אחד הבחורים, מבריק חכם ויודע להתבטא, העלה את הפגנות הענק באירופה וארה”ב וציין כי מאשימים אותנו בג’נוסייד. ניסינו להגדיר מה פירוש ג’נוסייד – זה אולי עזר במעט.
- נושא מעניין וחשוב אחר הייתה אמינות האינפורמציה שלנו. זה עלה בהקשר למספרים על היאחזויות חדשות, גזל אדמות, כל בעיות מסיק הזיתים. “מאין המספרים?” עניתי, OCHA, ארגוני זכויות האדם, אינפורמציה שאנחנו אספנו – על זה קמה “מהומה” גדולה. מישהו סיפר כי הפלסטינים טענו משהו ואח”כ התברר שהכול שקר – אני לא בטוחה ששכנעתי אבל הפניתי למקורות, גם למקורות המינהל האזרחי.
- התברר שאחרינו יופיע אלישע ירד, אחד מהידועים ביותר בין מארגני פורעי הגבעות. ציינתי בפניהם שלגבי פורעי הגבעות לא מדובר בהשקפת עולם לגיטימית אלא בפשע נגד האנושות. זה לא נעכל בקלות. כרגיל ליוו אותי כמה בנות ובנים למכונית ואליהם הצטרפו עוברים ושבים סקרניים. היה רגע קצת מתוח. המאמץ היה ראוי להבנתי.