התראות מחסוםWATCH – מרץ 2008
התראה זו מוקדשת לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט שלפני שבוע, כאשר פנה לפגישה עם מפקדי brigades, ביקש מהם “לחשוב על הפלסטינים שמחויבים להתפשט במחסומים. זה יכול להפוך לסיר לחץ שמיד יתפוצץ וייגרום לכוויות נוראיות, ויכול להיות גם משהו אחר – תלוי לחלוטין בשיקול הדעת שלך וביכולתך לפעול בחכמה ובנחישות.” בוא, אדוני ראש הממשלה, בוא תראה מה באמת קורה במחסומים.
“Madison Road” – מי יודע מה זה?
“Madison Road”? אני יודע איפה זה…
16:00 על הדרך מחוץ למתחם המחסום, 7 רכבים חונים, הנהגים והנוסעים עומדים לידם במצב עמידה שנראה כי יש בו הרבה משמעות.
ישנם 2 משאיות קירור, משאית נושאת מיכלי חמצן, משאית ריקה, ואוטובוס הנושא תרופות עם סמל הרד קרוס, רכב פרטי ששייך לרופא מכפר חווארה. קצין DCO א. (מנהל האזרחי) מגיע תוך 10 דקות, ולפני שאנחנו שואלים אפילו שאלות, מודיע כי הוא מכיר את כל המקרים! כולם נסעו ב”Madison Road”, הפרו את החוק. אנחנו שואלים, אם יש חוק שאוסר על פלסטינים לנסוע בדרך הזו, למה אין שלט דרכים שמפרט את זה בצורה ברורה כך שכולם יראו?? “נכון”, הוא עונה. ולמה חיילים שתופסים אותם לא מונעים מהם לנסוע בדרך הזו? “לך ותעמוד שם!” הוא עונה לנו. הנהגים נוסעים על הדרך, מתגלים על ידי הצבא, אך נתפסים רק בסוף הדרך האסורה. ואז הוא מודיע לנו (שוב ושוב) שהם (הנהגים הפלסטינים) “מבלבלים אותנו” (אולי גם אותנו?) ומשחרר את המשאית הנושאת את מיכלי החמצן. “יש את החוק שהמפקד של היחידה קבע, הוא זה שמחליט והם יודעים את זה. בואו נשאל אותם אחד אחד”… ואז הוא משחרר את הרופא. “רק בשבילכם. אם הוא רופא, הוא חכם, והוא עדיין חי בחווארה אז הוא צריך לדעת איפה הוא יכול לנסוע ואיפה הוא לא יכול”.
אמרנו שלפעמים אנשים ממהרים או עייפים, והדרך החלופין לפלסטינים היא ארוכה ומפותלת ויש בה חורים, וזה רק אנושי לבחור בדרך הקצרה והחלקה כי “החוק” אינו חוקי, אז ההפרה אינה הפרה. ומה לגבי נושא התרופות? “הוא שקרן רמאי, אני מכיר אותו.” אחרי זמן מה, הוא גם שוחרר. כל השאר נשארו להמתין עד השעה 17:00 ו-17:30 ‘לעשות את זמנם’ כהענשה. החיילים שמרו על השעון ועמדו בכל שנייה… (חווארה, 2.3)
שמנו לב לידיים מנפנפות אלינו מתא בטון בצד המחסום. התקרבנו וגילינו דלת חסרה בהחזקה בטונית המכילה 14 (!) צעירים, כולם תלמידים שנעצרו 3 שעות קודם לכן בניסיון לעבור את “Madison Route” ברגל בדרכם לאווארטה (כנראה בניסיון להימנע מהמחסום בחווארה). החברות של 14 הצעירים אולי סייעה להמתין, אך בשל תנאי הצפיפות, חלק מהם “דלפו” מעל לסף הבטון שביניהם לבין החופש. מפקד המחסום המשיך להזהיר אותם לחזור פנימה. פתאום הוא רץ אלינו ודורש שנסיע אותו כדי לרדוף אחרי 6 פלסטינים שנראו על ידי crossing את אותה דרך. היינו מופתעים, כמובן, וסירבנו: “אנחנו צריכים לקחת אותך במכונית שלנו כדי לתפוס פלסטינים??” הוא היה כועס עלינו, כי הם – כפי שהוא אמר – הולכים ישר מ”Madison Route” (מחבר את נצרת ואווארטה) לתל אביב…
המפקד הגיע לשחרר את הצעירים, אך שמר על הארבעה שנמצאים מחוץ לתא העצור. עם זאת, הוא לא זכר מי מהם היו אלה. הוא ניסה להפעיל לחצים על הפלסטינים כדי שיגישו את המפריעים, אך כולם היו מאוחדים בסולידריות ומוכנים להישאר במעצר ולא למסור את ה”עוברים על החוק”. בסופו של דבר הוא בחר את מי להחזיק במעצר, ושחרר את כל השאר אחרי שנזף בהם באנגלית (הוא ביקש מאיתנו לתרגם לערבית, אבל מיד שכחנו את מעט הערבית שאנחנו יודעים). הצעירים סירבו תחילה לעזוב בלי חברם, אך כשהבינו שהמפקד לא אכפת לו אם הם נשארים, הם פנו ללכת. תחינותינו לא עזרו. המפקד סירב לשחרר את העצור היחיד. הוא אמר שהחבר ייסבול בגללנו, וחשבנו שאולי נוכחותנו גורמת לו להחזיק אותו במעצר יותר (וזה התברר כטעות, הוא החזיק אותו עוד שעה ורבע אחרי שעזבנו). הם הוסרו חזרה לנצרת, ייתן להם לעבור דרך המחסום עכשיו, כלומר עוד לפחות שעה של עיכוב. (אווארטה, 6.4)
עוזבים את אווארה בצומת “Madison”, החיילים מקימים חומת מחסומים כדי לתפוס את ה’עוברים על החוק’ שיעברו מbeit Furiq וbeit Dajam בדרך הקולוניסטית המקודשת הזו.
הגענו למחסום אווארה, שכעת סגור, ב-18:45. החיילים ישובים בנוחות במגדל המשמר, ורכב אחד עם ארבעה גברים פלסטינים עומד ומחכה בשעמום לשחרור. הם מספרים לנו שהם נעצרו ב-16:30. כאשר הגענו, כיבהו את הפנס המסנוור בעינינו, ואז החיילים התקרבו אלינו. המפקד אומר שהגברים נעצרו ב-17:10. אין משמעות להבדלים הללו – הם נתפסו בסמוך לחווארה ב-16:30 והובאו לאווארטה ב-17:10, כל הזכויות לכל אחד… אך ברגע שמפקד המחסום מקבל את ה’סחורה’, הוא יכול להחזיק בהם במשך שלוש שעות לפי השעון וזה בדיוק מה שהוא מתכנן לעשות. גם נוסעים אלו הם מרמאללה ואינם מכירים את ‘החוקים’ והאיסורים באזור נצרת. התקשרנו ל-DCO עליהם, ושאלנו את החיילים למה אין שלט שמורה לפלסטינים כי אסור להם לנסוע בדרך הזו, ובכך למנוע מהם את הצרות על משהו שהם לא יודעים. רעיון זה עורר תגובה זועמת מהמפקד: “זה יהיה שלט דרך גזעני!!” הוא גם טען כי “הפלסטינים מסובבים אתכם כמו בורג. הם לא מרמאללה, הם מכאן, מהכפר הזה, אני מכיר אותו.” וכדי להראות כמה הוא טוב, הוא אמר על הנוסעים, אכן מרמאללה, ש” הם בסדר, הם לא עשו לי בעיות, אז נתתי להם לשבת ברכבם ולא בתא המעצר”. כל אחד מארבעת העצורים היה יכול להיות אביהם של החיילים הללו, בגיל. (אווארטה, 15.3)
“Madison Route” – בסלנג צה”ל – הוא הדרך מס’ 557 שנפרדת מהדרך מס’ 60 מדרום לנצרת ומובילה מזרחה אל ההתיישבות היהודית של איתמר, הכפרים הפלסטינים בית פורי ובית דגן, ומסתיימת בהתיישבות היהודית של אלון מורה.
אין תנועה פלסטינית מותרת בדרך הזו, לא רכב ולא רגליים – לא על הדרך ולא לצידה, בשל “הביטחון” של המתיישבים היהודים.
הכפרים הפלסטינים כאן שמבקשים לנסוע דרומה לרמאללה, לבית לחם או חברון, למשל, צריכים לנסוע צפונית דרך מחסום בית פורי לנצרת, לחצות את העיר מערבה, ולצאת דרומה דרך מחסום חווארה. זה לוקח בממוצע שלוש שעות של נסיעה (כולל המתנה בשני מחסומים), במקום נסיעה של כמה דקות.
בין המחסומים שהוזכרו כ”מוסרים” על ידי הרשויות הביטחוניות לאחרונה, מופיעה אחת שנמצאת על “Madison Route” עצמה. אנחנו נוסעים בדרך זו במשך שנים כל יום, ולא ראינו את המחסום הזה “המסתורי”. איפה הוא היה? מאיפה הוא הוסר?? מישהו?