א' מיאמון במרדף אחרי הפרנסה
שיחת טלפון עם א' מהכפר יאמון שבנפת ג'נין.
הבוקר חשבתי לטלפן לא', תושב יאמון (ראו דוח קודם מ 16/10/23) ולשאול לשלומו. א' הקדים אותי, טלפן ושאל לשלומי. א' שאל גם אם אנחנו מגיעות למחסומים בעת הזאת. התאכזב שאיננו מגיעות ושאל מדוע. עניתי שבגלל הסגר בפרט ובגלל מצב המלחמה בכלל. דיברנו קצת באופן כללי על המצב הכלכלי הקשה בגדה עקב הסגר. לדברי א' בגלל המחסור בסחורות, בגדה נהיה יותר יקר מאשר בישראל. שאל על המחסומים החקלאיים שלא נפתחו ועל המסיק האבוד. שאל למה אנחנו לא מדברות עם הממשלה, שיפתחו. עדיין מאמין בכוחנו...
לדבריו 16,000 פלסטינים, שעובדים בבתי מלון, מורשים לעבור.
סיפר שתושב טבריה חייב לו 5,000 שקלים עבור ביצוע שיפוץ ויש גם מישהי שצריכה להעביר לו תשלום בצ'קים (?). ביקש שנעביר, בעיקר את המזומנים, כי הטברייני נוסע במוצ''ש לחו''ל. הצעתי פלסטיני שעובד במלון בטבריה יוכל לעזור לו יותר ממני, אך א' אמר שמורשים לעבור לעבוד אך לא לחזור. הסתבר שהשיפוץ הסתיים כבר לפני כמה חודשים. התוקף של היתר העבודה של א' בישראל פג ביולי ולא חודש. בכלל לא חודשו אישורים. לא הבנתי ממנו למה לא קיבל את הכסף בתום העבודה ולא ביקש את עזרתנו מיולי ועד פרוץ המלחמה.
א' ביקש שאטלפן לעורך הדין שמטפל בתביעת הפיצויים שלו עקב תאונת העבודה שהתרחשה לפני כחמש שנים עורך הדין לא עונה לטלפונים שלו. הוסיף שעורך הדין התייחס אליו יפה ושילם, בינתיים, עבור חוות הדעת הרפואיות שנדרשו. א' חשב שאפשר יהיה לקבל מקדמה על חשבון התביעה. זה בלתי אפשרי אמרתי לו אך הוא לא הבין מדוע.
טלפנתי לעורך הדין. ענה באדיבות רבה. הבטיח שידבר עם א'. הוסיף שמימן בינתיים גם את אגרת בית המשפט. טלפנתי לא' שאישר את דברי עורך הדין. נקווה שגם יעמוד בהבטחתו לטלפן לא'.