א' מיאמון במרדף אחרי הפרנסה

הבוקר חשבתי לטלפן לא', תושב יאמון (דו''ח טלפוני מ 16/10/23) ולשאול לשלומו. א' הקדים אותי, טלפן ושאל לשלומי. א' שאל גם אם אנחנו מגיעות למחסומים בעת הזאת. התאכזב שאיננו מגיעות ושאל מדוע. עניתי שבגלל הסגר בפרט ובגלל מצב המלחמה בכלל. דיברנו קצת באופן כללי על המצב הכלכלי הקשה בגדה עקב הסגר. לדברי א' בגלל המחסור בסחורות בגדה יותר יקר מאשר בישראל. שאל על המחסומים החקלאיים שלא נפתחו ועל המסיק האבוד. שאל למה אנחנו לא מדברות עם הממשלה, שיפתחו. עדיין מאמין בכוחנו...אמר ששישה עשר אלף פלסטינים, שעובדים בבתי מלון, מורשים לעבור. א'. אמר שתושב טבריה חייב לו חמשת אלפים שקלים עבור ביצוע שיפוץ  וגם מישהי צריכה לתת לו צ'קים (?). חשב שנוכל להעביר, בעיקר את המזומנים, כי הטברייני נוסע במוצ''ש לחו''ל. חשבתי שפלסטיני שעובד במלון בטבריה יוכל לעזור, אך א' אמר שמורשים לעבור לעבוד אך לא לחזור. הסתבר שהשיפוץ הסתיים כבר לפני כמה חודשים. התוקף של היתר העבודה של א' בישראל פג ביולי ולא חודש. אמר שבכלל לא חודשו אישורים. למה לא קיבל את הכסף בתום העבודה ולא ביקש את עזרתנו מיולי ועד פרוץ המלחמה לא הבנתי.

א' ביקש שאטלפן לעורך הדין שמטפל בתביעת הפיצויים שלו עקב תאונת העבודה שהתרחשה לפני כחמש שנים (הדו''ח הנ''ל). אמר שעורך הדין לא עונה לטלפונים שלו. הוסיף שעורך הדין התייחס אליו יפה ושילם, בינתיים, עבור חוות הדעת הרפואיות שנדרשו. א' חשב שאפשר יהיה לקבל מקדמה על חשבון התביעה. ניסיתי, ללא הצלחה, להסביר שאי אפשר. טלפנתי לעורך הדין. ענה באדיבות רבה. הבטיח שידבר עם א'. הוסיף שמימן בינתיים גם את אגרת בית המשפט. וכן שבתי המשפט לא עובדים מתחילת המלחמה. מטפלים רק בדברים דחופים. טלפנתי לא' שאישר את דברי עורך הדין. נקווה שהעו"ד גם יעמוד בהבטחתו לטלפן לא'.