הלכו שולל אחר יופיו של גנץ

בתגובה על מכתב למערכת "מכתב פתוח לכחול לבן", מאת חנה ירקון ("הארץ", 27.9)  

קראתי את מכתבה של חנה ירקון ולא הבנתי ממה היא מאוכזבת. היא הצביעה פעמיים למפלגת כחול לבן, וכשהתוצאה לא היתה לשביעות רצונה, היא התאכזבה. אבל ממה בדיוק? הרי כבר בבחירת שם למפלגה, "כחול לבן", אפשר היה להבין לאן נושבת הרוח. וגם לפני כן התנוסס לו השם "חוסן לישראל". מפני מי נדרש חוסן? אולי מפני 1,364 ההרוגים הפלסטינים שבני גנץ התגאה בהם בסרטון בחירות?

ואם זה לא הספיק, לא שכחנו גם את ה"זועבי'ז" והפרצוף הנגעל של יאיר לפיד כשביטא את שאט הנפש שלו מחברי כנסת ערבים. והנה נקרתה על דרכם של ירקון ובוחרי כחול לבן הזדמנות נוספת לעמוד על קנקן המפלגה, כשח"כ איימן עודה סיפר שכחול לבן פנו לרשימה המשותפת כדי לדאוג לכך שבל"ד לא תהיה שותפה לתמיכה בגנץ בפני הנשיא כדי שהגוש יהיה קטן יותר. הפניה היתה במחשכים, שחס ושלום לא ייוודע לציבור שיש להם מגעים כלשהם עם"זועבי'ז". וכשהתגלתה התחבולה, מיהרו הכחולים לבנים להכחיש, כי הם הרי שומרים נגיעה מערבים. לפחות בפרהסיה.

בואו ונשים את הקלפים על השולחן: רצינו להחליף את בנימין נתניהו ואת שלטונו המסואב. זאת הסיבה להצביע לכחול לבן, לא אחרת. ירקון ממשיכה וחורצת: "רימיתם את הבוחרים". לא, הם לא רימו. אלה הבוחרים שבחרו להיות מרומים, לאטום את אוזניהם ל"רמזים" הרבים שפוזרו לאורך הדרך וללכת שולל אחר עיניים כחולות וגובה מטר תשעים וארבע. בשבילי זה לא מספיק.

רעיה ירון, תל אביב־יפו