משטר ההיתרים והרשימה השחורה
פתוח/סגור - משטר ההיתרים ומשטר המניעות לפלסטינים
בשנת 2003 הנהיגה ישראל 'משטר היתרים' המגדיר את כל סוגי האישורים הנחוצים לפלסטינים כאשר הם יוצאים מביתם ועוברים ממקום למקום בשטחים הכבושים ולישראל.
במינהל האזרחי מוגדרים 105 סוגים של היתרים.
כדי להשיג אותם יש צורך לחצות מבוך בירוקרטי מפותל.
כל יציאה מהבית, גם לצרכים פשוטים כמו עבודה, לימודים, ביקור קרובים, טכסים דתיים או ליווי חולים - נתקלת בהגבלות ודרישות בירוקרטיות סבוכות. אף שהמחסומים הגדולים עברו בשנת 2019 שיפוץ נרחב האמור להקל את המעבר הפיזי, מדיניות ההיתרים עדיין מערימה בעיות על בעיות והקושי לעבור אף מחמיר עם הזמן. מדובר במנגנון שרובו ככולו הגבלות גורפות, הפוגעות שלא לצורך באלפי פלסטינים חפים מפשע, שאינם מעורבים במאבק נגד ישראל ולצבא אין כלפיהם כל טענה ביטחונית. חשוב לדעת כי משטר ההיתרים והזרוע הסמויה שלו - משטר מניעות הכניסה - מנוגדים לעקרונות של המשפט הבינלאומי, הפגיעה בזכויות האדם אינה מידתית ויש בה משום ענישה קולקטיבית של כלל האוכלוסייה הפלסטינית.
לוליינות ההיתרים של פ'
פ', יליד אחד הכפרים בנפת ג'נין, נשוי לפלסטינית בעלת מעמד של תושבת ירושלים הישראלית, ומתגורר עמה ועם ששת ילדיהם הקטנים באחת השכונות הירושלמיות. מכיוון שפ' עדיין אינו זכאי להגיש בקשה לאיחוד משפחות הוא נחשב כשוהה בלתי חוקי (שב"ח) בביתו. אשתו חולת סרטן, מקבלת טיפולי כימותרפיה מתמשכים בקופת חולים וזקוקה לליווי כדי להגיע לטיפולים. פ' קיבל בעבר אישור ללוות אותה, אך הוא לא חודש. לאחרונה נעצר אבל כאשר שוחרר בערבות לאחר כמה ימים נשלח לבית המשפחה בגדה עד למשפט. בלית ברירה העביר את משפחתו לכפר. כאשר הצלחנו להשיג עבורו אישור ליווי חולה עד יולי, פרצה הקורונה והמעברים לירושלים נסגרו. כשסוף סוף חזרה המשפחה לירושלים, נקבע דיון בבית המשפט, אך הוא לא הצליח להגיע אליו כי לא השיג אישור מעבר במחסום. המשפט נדחה. וגם האישור לליווי חולה לא חודש. מתוך דוח צוות בירוקרטיה, 2020
הכלה לא תלבש לבן
ל' היא פלסטינית משכילה ואסרטיבית בת 45. בחברה הפלסטינית נשים כמוה מתקשות למצוא בן זוג, ובכל זאת נמצא לה בן זוג ראוי, יליד ארה"ב, ללא משפחה קרובה בגדה. השניים רוצים לבנות את ביתם בארה"ב. לצורך הסדרת הוויזה עליה להתייצב בפני הקונסול האמריקני בירושלים, אבל כשביקשה אישור מעבר מהמנהל האזרחי הסתבר לה שהיא מנועת כניסה לירושלים, מסיבה לא ידועה. לכן אינה יכולה להסדיר את הוויזה. מתוך ניוזלטר דצמבר 2018 /he/node/64338/


היתרים / איסורים
משטר ההיתרים נוצר לתכלית ביטחונית, אך מהיותו מבוסס על תפיסת העולם של מדינת ישראל השוללת את זכותם של הפלסטינים להיכנס לשטחים, הוא הפך לכלי שליטה באוכלוסייה.
חוסר הגמישות והנוקשות של המערכת מתבטאת בהפרדה בין האישורים והצרכים: מי שקיבל היתר לעבודה חקלאית במרחב התפר, אינו יכול להשתמש בו כדי להגיע לאירוע משפחתי - עליו להוציא "היתר צרכים אישיים" מיוחד. היתר של עובד תשתית אינו מתאים לעיסוק במסחר, וכך הלאה. כפועל יוצא לא ניתן לקיים חיים אורגניים רב-ממדיים, אלא לכל היותר לפרוש אותם לשרשרת של אירועים מנותקים זה מזה. מדיניות זו הופכת את הנזקקים להיתרים לאנשים ממושמעים, כנועים, תחת פיקוח מתמיד. נציין שההגבלות על התנועה הם אחד הגורמים העיקריים המונעים יציבות כלכלית בשטחים – עוד נדבך המגביר את התלות בכלכלת ישראל, על כל ההשלכות שיש לכך.
החל משנת 2019 הפלסטינים מתבקשים להוריד אפליקציה לטלפון החכם ולפעול באמצעות המחשב לקבלת אישורים למיניהם. אישורי הנייר, שהיוו פרצה לזיופים, נעלמים אט אט מהמערכת. אלא שאליה וקוץ בה - לרבים מהפלסטינים אין גישה לרשת אינטרנטית. ראוי לציין שהורדת הישומון מאפשרת לשב"כ להיכנס לנתונים בטלפון.
המינהל האזרחי הישראלי מנפיק כרטיס מגנטי
המשמש כתעודת זהות שנייה לכל תושב פלסטיני מגיל 16 ומעלה, בנוסף לתעודת הזהות. הפס המגנטי מכיל נתונים ביומטריים המזהים את בעליו על פי תווי פנים, טביעות אצבע וכף היד. כל הנכנס לישראל לכל מטרה, גם לביקור חד-פעמי, זקוק לכרטיס מגנטי כדי לקבל את ההיתר. ייעודו העיקרי של הכרטיס המגנטי הוא לאפשר לרשויות לאסוף ולאגור נתונים על האוכלוסייה הפלסטינית הבוגרת בשטחים, ובכך להדק את השליטה בה.