בית לחם, יום רביעי 21.7.04, אחה”צ משקיפות: חגית ש’, נעה ר’, יעל ר’, איילת פ’ ותרצה פ’ (מדווחת)היתה משמרת שרובה ככולה שיחות. נעימות ונעימות הרבה פחות.מחסום 300, 15:45טור של 6-7 מכוניות מכיוון ירושלים. לא נראים מעוכבים, אבל תור המכוניותמתארך. שוטר מג”ב לא מאפשר להתקרב למחסום. במעבר הולכי הרגל תור של כ-20איש שמתפנה במהירות (“יותר מהר מאז שבאתן”, אמרו לנו). כשהתרוקן המעברפנה אלינו מ’, מפקד המחסום. “אני מאוהב במקום הזה, בית לחם”, אמר.”אוכלוסייה יותר טובה, מתורבתת”. הוא אמר שהוא מכיר את איה, צילי והדס,ואז הגיע הסיפור המלא: “אני ארבע שנים בשירות. הייתי קיצוני, לא מוכןלהקשיב לאף אחד. ואז התחברתי לאיה, היא עשתה לי שיחה, היא משכה אותיאליה. זה תענוג כשאתה עוזר למישהו. מי ששופט זה זה מלמעלה. אני, לפי הלבשלי כן אעביר את הבנאדם. יש אנשים שאנחנו מעבירים בלי אישורים. אדם שישלו שמונה ילדים, אם בדקתי אותו מול השב”כ, אני לא אמנע ממנו לעבור. אחר כךהוא יבוא הביתה לילדים שלו, יגיד החייל לא נתן לי לעבור. אבל אסור לילהביע דעה פוליטית”. ואז הוא ביקש, אם אפשר, שיבואו למחסום נשים קבועות. “כמו שאצלנו ישונדליזם, הקומץ הקטן שעושה את זה, גם אצלכן. תביאו אנשים קבועים, שמכיריםאת השוטרים, כל אחד והקריזה שלו”.בית ג’אלה, 17:25חיילים במחסום, והתנועה זורמת בלי הפרעה. פתאום מישהו נזכר להרחיק אותנו(“היי WATCT מסוכן פה, היו פה יריות לפני שבוע”). משם נכנסנו לכפר וולאג’ה. ביציאה מהכפר כבר המתין ג’יפ מג”ב. השוטר סימןשנעצור, ואמר בציניות: “כמה אני מאושר לראות אתכן, אתן עושות עבודתקודש”. כשנשאל על המחסום אמר: “אנחנו מחפשים דרושי חקירה, אנשים שרוציםלהעביר פצצות לארצנו היפה”. אל-חאדר, 18:15 אין נוכחות של צבא או מג”ב. תנועה ערה, מוניות ואוטובוסים ממלאים אתהכניסה. גם מהעבר השני אין סימן לחיילים או לשוטרים. הנהגים מדברים עלבעיות בבקרים בעציון, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות לא נותנים לעבור, ועל מחסום ואדי נאר,שלא תמיד נפתח בשעה 05:00, ונוצר תור ארוך, שפוגע בעיקר במי שמבקשיםלהגיע למעבר אלנבי, ועלולים להיתקע ימים שלמים בבית הנתיבות.מחסום עציון, 19:20ג’יפ צה”לי, מונית ו – 2 גברים על המדרכה. אחרי בדיקה גופנית הם משוחררים.המונית נוסעת לדרכה וגם הג’יפ מסתלק.