בית איבא, יום ב’ 26 26.4.04, אחה”צ משתתפות: רותי ק’, דינה מ’, ומיה ק’ (מדווחת) בדרך לבית איבא, סמוך לא.ת. בר-און, התפנצ’ר גלגל בטרנזיט של נ’. היות ולא היה לו ג’ק מתאים, החלטנו להתקדם לכיוון המחסום, וזאת עשינו בשני טרמפים: הראשון – אמבולנס פלסטיני, השני – טנדר שנהג בו איש מקלקיליה, אב לשישה, עובד בהובלות, שטען שהוא מכיר אותנו מהמחסום. רותי ודינה חילקו מושב צפוף עם רדיו גדול.בדרכנו עברנו במחסום קלקיליה. שוב פעיל, התנועה זורמת (לא התעכבנו). מחסומי כביש בצומת ג’ית, על הכביש מול חוות גלעד, בצומת דיר שאראף. סארה שני חיילים. אין הולכי רגל. יש משאיות שהביאו חומרי בנייה לכפר. את תכולת המשאית בעלת המספר הישראלי העבירו למשאית פלסטינית ממזרח לכפר. בית איבא כללית, הבעיות אותן הבעיות. למזלנו היה במקום נ’ שפתר בענייניות כל בעיה שהתעוררה. התייחסותו לפלסטינים נעימה. בכל זמן נתון היו כ- 15-10 מעוכבים. לפחות בזמן ששהינו במחסום הם לא חיכו מעל שעה, אם כי לדברי כמה מהם הם היו שם כבר מתשע בבוקר (כחמש -שש שעות). נ’ טען שהדבר בלתי אפשרי, כי הוא כל פעם משחרר את כולם, ובנוכחותנו אכן כך היה.- פגשנו אשה בעלת דרכון ספרדי שהגיעה למחסום עם שני ילדים וחמות שדרכונה פלסטיני. האשה גרה עם בעלה הפלסטיני בטול כארם. החיילים לא נתנו לה לצאת משכם לטול כארם כי לטענתם תוקף הוויזה שלה פג (מה שכנראה פג הוא תוקף דרכונה). בהתערבות הקונסול הספרדי בירושלים (את הקשר יזמה האשה) היא שוחררה בסופו של דבר, לא לפני ששני שוטרי משטרה כחולה רצו “ללמד אותה קצת לקח” ע”י כך ש”תשב קצת אצלנו”.- איש זקן שלווה ע”י שני נכדים בוגרים. האיש בעל בתים הן ביריחו והן בדיר שארף. רצה לחזור מטיפול רפואי בשכם לביתו שבדיר שארף. בדרכונו רשום שהוא תושב יריחו. עוכב בגלל נכדיו שהם ב”גיל הלא מתאים”. נ’ אירגן לו אמבולנס שהביאו לביתו, הנכדים נשארו ושוחררו במהלך השעה הבאה.- שני מקרים רפואיים שעוכבו. אחד מהם נזקק לטיפול שבועי בשכם. מסרנולנ’ את פרטיו בתקווה שבשבועות הבאים יכירו אותו ולא יעכבוהו.- וכרגיל: המוני סטודנטים מעוכבים, כאלה שעוברים ב”יום הבלתי מתאים”, בעיקר סטודנטים הלומדים באל קודס (הנקראת על ידם “האוניברסיטה הפתוחה”), בה לומדים רק יום יומיים בשבוע. ועוד צעירים שתעודותיהם נבדקות.