סיכום

"ההשפלות היומיומיות – גדולות כקטנות – אשר מלוות את הכיבוש" הוזכרו ע"י הנשיא אובמה בנאומו בקהיר, לפני שלושה ימים, כאשר פירט באוזניהם של מיליונים את חזונו על עולם שבו פלסטין הוא שמו של מדינת לאום ובו ערכים, שונים מאד מאלו המקובלים כיום, קובעים את מעשיהן של מדינות. שלא כמו קודמיו, הוא לא הסתפק בדיבורים על "פלסטינים", אלא ביטא את מילת המפתח "פלסטין", כשמה של מדינה. היינו שם היום וזה עדיין "השטחים הפלסטינים הכבושים."

12:20 שער 1392-3 חבלה

ארבעת החיילים עסוקים בהכנות לסגירת השער; אנו מעיזות לשאול באיזה שעה ייפתח שוב השער (למרות שאנו יודעות). אנו מקבלות את התשובה הגסה "השער ייפתח מתי שהוא…" מהחיילים, שהם כנראה חדשים במקום ואינם יודעים דבר על מחסוםWATCH. היום אין טרקטור שיפנה את דרך הטשטוש ובמקום זאת רכב האמר סוחב אחריו, ברעש רב, מין "מחרשה" מאולתרת, שמעיף אבק לאוויר; באותו זמן חייל אחר מטאטא ביד את הדרך, ליד השער המרוחק. השער בצד שבו אנו עומדות נשאר פתוח. אין הסבר מדוע.

12:40 קלקיליה

באותה מידה אין הסבר לעובדה שאין חיילים מוצבים בעמדות שליד המחסום. מגרש החנייה, שבדרך כלל מלא במכוניות ישראליות (לוחיות רישוי צהובות), כמעט ריק. הנער הבדווי המקומי, שכה גבה בשנתיים האחרונות, אומר לנו ש"אין מחסום". במחסום עצמו, ישובים חמישה חיילי מילואים, מתחת לסככה, ואחד מהם אומר לנו בעליצות, "זה הכול בגלל אובמה…" באופן פרקטי יותר, אנו נוכחות לדעת שהם נמצאים שם מאז השעה 07:00 ושהשער פתוח מאז. עד מתי? התשובה היא בתנועת כתפיים סתמית.

עזון: פתוח

בדרכנו על כביש מס' 50, אנו נוכחות לדעת שאין דגלים מתנופפים ושההיאחזות שליד קדומים נראה שקט. פעילות הבנייה, שנמשכה עד כה באזור החדש של קדומים, מדרום לכביש, נראה שנפסקה; הדבר מתבטא בבית בנוי למחצה, שנראה היטב מהכביש. חלקי בדים, בצבע כתום כמובן, וכן בדים בצבע כחול-לבן תלויים במקומות משונים…

13:50 ענבתא

המחסום החדש והמשופר עדיין איננו פעיל; במקומו מוצב מחסום ארעי, במקום בו חנו בעבר המוניות, אולם בחלק צר של הכביש. כמו בשבוע שעבר, נמצאים שם נציגי משטרת ישראל, עם הג'יפ שלהם, בצבע לבן בוהק. בעל הסמכות הראשון שאנו פוגשות בענבתא הוא שוטר שמעכב מכוניות, כמעט את כול המכוניות הישראליות (לוחיות רישוי צהובות). אנו שמות לב מיד שנמצא כאן רכב השטח בצבע כחול בהיר, שלא הורשה לעבור בדיר שארף (ראו דו"ח דיר שראף מהיום). בעל הרכב מדבר עם השוטר-נהג, כשזה יושב ליד המחשב בג'יפ שלו. אנו שומעות שהוא אומר שהוא מנצרת. בנו נמצא בתוך רכב השטח. לאחר חמש-עשרה דקות, מנפנפים לנו האב והבן לשלום, בדרכם לטול כרם או הלאה משם; האב מחייך לנו "סוף-סוף…" נהגת ישראלית אחרת מתווכחת ארוכות עם השוטר, אולם נראה שהיא נהנית מכך, למרות שהיא מקבלת רפורט – איננו יודעות על איזו עבירה. כששאלנו את השוטר אם הם תמיד מוצבים עכשיו במחסום זה, הוא מחייך ואומר, חצי בצחוק, "זה חלק מהסיבוב שלנו, אם אין קוראים לנו לטפל בנשות מחסוםWATCH שמטרידות את החיילים."

ואכן זה מה שנראה קורה כאן, כאשר קצין בדרגת סרן עומד על כך שניסוג עוד יותר מקרבת המחסום הארעי. אנו כבר נמצאות כעשרים מטר מהשלט האדום המנוול שמודיע שנוכחותנו איננה רצויה; אולם אנו עומדות על שלנו. לפחות כאן אין החיילים יכולים לקרוא למשטרה, כי זו כבר נמצאת במקום!

התנועה נעה בחופשיות בשני הכיוונים.

14:10 שערי אפרים / אירטאח

יש מספר לא רב של פועלים ופועלות שחוזרים מעבודתם הביתה.

14:45 איל

יש מעט פועלים חוזרים, אולם יש זרם מתמיד של אנשים שעוברים את הקרוסלות ואת ביתני הבדיקה במהירות, כדי להמשיך בשביל המוליך אותם לבתיהם. זה טוב שיש מעט אנשים, כי קבוצה של שלושה אנשים מורידים גדר תיל מארבעה סלילים ענקיים ומשחילים אותו דרך חורים בבניין ה"מסוף"; אין הם יכולים לומר לנו לשם מה ( כי הם אינם יודעים מי אנחנו).