לנו יש את הפריבילגיה לקום בשעה שאנו בוחרות, לצאת מהבית ולחזור אליו כשמתחשק, לנסוע לאן שאנחנו בוחרות. לא כן לפלסטינים משכימי הקום בחשכת הליל ובקור, המגיעים לישובים ישראלים ממזרח ל'קו הירוק' וממערבו, על מנת לבנות מדינה ליהודים, לעבד את אדמתה עבור היהודים, לנקות את רחובותיה.

 5:44 – אייל

בשעה זו כבר פחות צפוף במרחב שמחוץ למיתחם המגודר והממוגן, אך קר ובשטח פזורות מדורות ואנשים מתקבצים סביבן על מנת להתחמם בטרם יבוא המעסיק ויאסוף אותם לעמל יומם.

הלכנו לראות את התור מכיוון קלקיליה. לא השתהינו שם כי ראינו שאמנם מגיעים כל העת אנשים אולם הם מתקדמים בקצב מהיר וללא עיכובים לעבר הכניסה למיתקן (בהמשך המשמרת במחסום אחד היוצאים מהמיתקן סיפר לנו כי בצד הפלסטיני יש סדרני תור והוא אחד מהם).

התחלנו לחזור אל הכניסה ומולנו הגיעו שלושה אנשים, שני מאבטחים ומנהל המיתקן. 'זכינו' לצעקות ואזהרות ובעיקר שאנחנו "הורסות את שיתוף הפעולה המצוין שיש לנו בשנה האחרונה". ואם עוד פעם נלך לראות מה קורה בנקודת הכניסה למחסום תוזמן משטרה וזה 'תיק פלילי'.

ליד הגדר הסמוכה לקרוסלת היציאה יש אנשים הכורעים לתפילת השחר ומנהל המיתקן נוזף בהם תוך כדי על כך שאינם מתפללים בסככה שסידר להם במיוחד לשם כך.

צריך לציין שפעם ראשונה ראינו מאבטח חמוש העומד בנקודת היציאה מהמיתקן כלומר, אחרי שאנשים עברו כבר את כל הבידוק ו'הוכשרו'. ההכשר כולל הסרת חגורות, למשל.

לפני שעזבנו פנה אלינו גבר בבקשה לסייע לבנו לבטל מניעה כדי שיוכל לקבל היתר לעבוד בישראל. מסרנו לו את הטלפון של סילביה.

6:20 – עזבנו.

 6:27 – צופין

עברנו ולא התעכבנו כי מלבד ניידת משטרה וחיילים לא היו אנשים במחסום. ככל הנראה הגשם החזוי השאיר בבית את החקלאים ואת הפועלים הפלסטינים הבונים את צופין.

 6:31 – 'מעבר' אליהו

עדיין אנשים מגיעים טיפין טיפין על מנת לעבור שם כדי להגיע לעבודה בהתנחלויות. אנשים שומרים על הסדר. בין חדר הבידוק לבין קבוצת הממתינים (בשעה זו כ-30 במספר) יש קרוסלה. לידה ממתינים שלושה עד שאלה שנמצאים בחדר הבידוק ייצאו ממנו. ההמתנה ליד הקרוסלה נמשכת כדקה.

6:40 – חבלה

אנשים נאספים סמוך לשער. 6:59 – פתחו את השער. שיטת ההעברה היא של חמישיה בכל פעם. 7:06 – חמשת הראשונים יצאו. 

7:40 – עזבנו.