א-ראם וקלנדיה – יום שלישי ה 6.6.06 , בוקרמשקיפות: אפרת נ. ,מור ב. (מדווחת)א-ראם 7:10 – 7:50במחסום שני מעוכבים שעם הגיענו שוחררו תוך מספר דקות והוחזרו הביתה.מיד כשהגענו דרש מאיתנו מפקד המחסום א’ להזדהות ולהתרחק מעט. החיילים המשיכו להקפיד ולהזכיר לנו שנשמור מרחק מהמחסום ומהם במהלך שהותנו.נראה כי מפקד המחסום משרה אוירה קשוחה, נוקשה ואף תוקפנית. לחיילים אין סבלנות להקשיב לאנשים והם מנפנפים אותם בצעקות, בגסות ובדחיפות קלות. אפילו החיפושים בתיקי הילדים נערכים בקפדנות גדולה. אף אחד, ללא יוצא דופן, לא עבר אם לא היה רשום ברשימות המת”ק. כך גם מדריך טיולים מתוסכל, בעל עברית רהוטה, שעל אף תחינותיו להגיע לקבוצה שמחכה לו, ותג המדריך שבידו, לא עבר והורחק מהמחסום בצעקות ובדחיפות.קלנדיה 7:50 – 8:50תור של כ 45 מכוניות חוסם את הכיכר לכיוון דרום. תיזמנו המתנה של כ 20 דקות למכונית.המת”ק נפתח כמה דקות לפני 8:30.אישה עם ילדה מוגבלת בעגלת תינוקות מנסה לעבור לא דרך הקרוסלות, אך נתקעת בין השערים ונאלצת לחזור אחורה. לבסוף, מורים לה החיילים להחזיק את הילדה בידיים ולעבור איתה דרך הקרוסלות. מזל שהיה שם איש נחמד שקיפל והעביר את העגלה. החיילים לא נקפו אצבע.שני מסלולים פתוחים. בהמשך שהייתנו נסגר אחד מהם.א-ראם 9:00כ 10 מעוכבים.הגיע קצין בכיר שמשרה אוירה יותר נינוחה.כנראה שלפני שהגענו היתה אי הבנה כלשהיא וצעקות. אחד החיילים מרגיע ומסביר לשני גברים שהוא יכול לעצור אותם בשל התנהגות שכזו, אך הוא לא יעשה זאת. למיטב הבנתנו, שני האנשים באו מכיוון ירושלים , לחפש מישהו בבית שקרוב למחסום אך ממוקם מזרחית ודרומית לו. מכיוון שלא עברו את המחסום כשהגיעו, לא חשבו שהם צריכים להתייצב בו כשחזרו. החיילים שלא ידעו מהיכן הם הגיעו, עיכבו אותם לבירור.מגיעה ואן משטרתית ואוספת את כל המעוכבים יחד עם הקצין הבכיר ליעד לא ידוע.