א-ראם וקלנדיה
קלנדיה, יום ראשון 30 ביולי 2006, בוקרמשקיפות: אורה א’, רוני פ’ (מדווחת)הגענו לא-ראם בשעה 6:45 – אין תנועה.נסענו באוטובוס לקלנדיה. חיילת צועקת ברמקול ודורשת מנהגי המכוניות לעצור בדיוק במקום שהיא רוצה. לא היו הרבה מכוניות אך קול הצעקות היה שתלטני.כשהתקרבנו אל הטרמינל ראינו שהשערים סגורים. המתינו שם כ- 300 איש.התקשרנו למג”ב ירושלים ודיברנו עם אחד המפקדים. הסברנו להם שאנשים רבים ממתינים, ותוך דקות אחדות מפקד המחסום פתח את השער.הבנו שייקח לנו יותר משעה אם נצטרף לתור, החלטנו לעזוב אחרי שצפינו במעבר האיטי.נסענו באוטובוס לענאתה דרך מחנה הפליטים חיזמה, שם החלפנו אוטובוס כדי להגיע בחזרה לא-ראם. בדרך ראינו כמה מחסומים. במהלך הנסיעה נכנס אל האוטובוס פקח ביקורת כרטיסים.נראה לנו שהיו פחות אנשים בסביבה, יתכן שהמלחמה משפיעה על מצב הרוח הכללי ואנשים נשארים בבית….
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024
-
