בית פוריק / בית איבא, שבת 24.4.04, בוקר משקיפות: אנג’לה ג’, ויקטוריה ב’, חוה ה’ (מדווחת) כמו כולם היינו עדות לעליית ברמת ההטרדות והדיכוי. בדרך מירושלים לשכם על כביש 60 נתקלנו בשלושה מחסומי פתע (מחסומים ניידים). אחד בשער בנימין, אחד בעפרה ואחד בסאוויה. בכל אחד מהם עמדו עשרות כלי רכב. בדרכנו חזרה לירושלים המחסום בצומת סאוויה היה ריק וזה בצומת עפרה נעלם כליל. בשער בנימין לעומת זאת עמדו כ-140 כלי רכב והנהגים שנתקעו שם בדרכם דרומה (רמאללה, ירושלים) דיווחו שהם מחכים כשעתיים. לא היתה תגובה מנטע עוזרת מח”ט בנימין וטלפונים לחטיבת בנימין הניבו את הסיפורים הרגילים על התראות חמות ומחסור בכוח אדם. בית פוריק חיילים הסבירו שאין תנועת משאיות משכם החוצה. התראות חמות! הולכי רגל, במגבלות הגיל, עברו באופן סביר. גברים מתחת לגיל 35 נדרשו להציג אישורים. המחכים בתור סיפרו לנו על הטרדות גדלות והולכות (זה משתפר כשאתן כאן, אמרו). ביום חמישי נאסף המון גדול במחסום ובעלי אישורים נשלחו חזרה. לאחרונה הגיע למחסום קהל גדול של אורחים לחתונה כמה דקות אחרי השעה 19:00, כלומר באיחור של כמה דקות. החייל לא היה מוכן לוותר והם נאלצו לחמוק דרך ההרים בחסות החשיכה. הדרכים הראשיות המחברות כפרים בתוך אזור שכם חסומות ואלה המבקשים לנוע ממקום למקום חייבים להשתמש בתחבורה הנוסעת בכמה דרכים עוקפות שנשארו פתוחות עדיין. דבר זה כרוך כמובן בהוצאות נוספות. לצורך זה חייבים להשתמש ברכב בעל הנעה קדמית המסוגל לעבור בהרים. אבל במו עינינו ראינו שגם כך הם ניצודים על ידי הצבא. דרך העפר של מראקה היא הדרך היחידה ממחסום בית פוריק לג’נין אבל אין שום ערובה שאפשר יהיה לעבור בו. אחרי טיפוס של 12 ק”מ במיניבוס יש סיכוי משמעותי שיתפסו אותך באחד ממחסומי הפתע ויחזירוך חזרה. האם עלינו לנסות להגיע לשם? 09:20 – צומת ג’ית (צומת הכבישים 60 ו-55) כ-80 מעוכבים, כולם גברים, רובם סטודנטים, יושבים לצד הדרך. חיילים הוציאו אותם מן האוטובוסים כדי לערוך בדיקות ביטחוניות והם מחכים כבר שעות שיחזירו להם את תעודות הזהות שלהם. החייל השומר עליהם נוהג בידידות עם עציריו (כולל שיחה על החברה שלו) אבל מאלץ אתם לשבת על הקרקע. אחד מהם בקש רשות ללכת להשתין. קצת אחרי שהגענו שוחררה קבוצה די גדולה מתוכם, אבל נוספו חדשים. כשחזרנו מבית איבא אחרי 11:00 עדיין טרח המוקד להגנת הפרט על שחרורם (חילקנו להם כרטיסים). אחד החיילים ניסה למנוע מהם את השימוש בטלפון נייד. המפקד במקום טען כי אין בידו לעשות דבר כדי להאיץ את הבדיקה וטלפון למת”ק לא הביא שום תועלת. “שיחכו”. לסטודנטים ששוחררו לא היתה כבר תחבורה לצאת מהמקום אבל לקבוצה שהלכה לכיוון מחסום בית איבא היה מזל ואוטובוס שעבר במקום לקח אותם. 10:30 – בית איבא נשים עברו מהר בעזרת סרן סמי מהמת”ק, שהאיץ גם את מעברן של משאיות הנוסעות לשכם. חוץ משני נושאים אלה לגבי השאר הוא היה נוקשה לחלוטין. כל פלסטיני עם הפניה רפואית הוא בעצם שקרן, האישורים וההפניות מזויפים והוא לא עשה דבר כדי להאיץ את שחרורם של המעוכבים במחסום (קצתם בדרכם הביתה אחרי טיפול רפואי בבית החולים בשכם). הוא מאמין אדוק בשיטה: “מי שבאמת חולה נוסע באמבולנס”.אחד מאלה, התברר, הוא מנוע שב”כ וסרן סמי חגג: אתם רואים?!!יציאת משאיות משכם הותרה רק למשאיות ריקות, כניסת משאיות הותרה רק למשאיות החוזרות עם אישורים (כל זאת, נאמר לנו, בגלל התראות לפני יום העצמאות).