סיכום:
בביתא  בשבת חיילים היכו אנשים ,הפכו את דוכני הירקות בשוק, איימו ביריות, וזרקו רימוני הלם. הכביש בין זעתרה וחווארה נסגר. האנשים פוחדים להתלונן במשטרה.

הוראות חדשות לבקרים למי מותר לעבור במחסום עוורטא.

מפקד המחסום בחוורה מטיל טרור על בעלי הדוכנים המעטים שהעזו לחזור למגרש החניה.

אחד מבעלי הדוכנים הוכה לפני 3 שבועות ונזקק לטיפול בבית חולים.

בדיקת הרכבים היוצאים משכם איטית מאוד. מורידים את הנוסעים למחסום הולכי הרגל ומאות מחכים במיגרש החניה.

הוזמנה משטרה כיוון שלא הסכמנו לעמוד מחוץ למחסום(ה"שטח הסטרילי)

מרדה – פתוחה. זיתא – סגורה ,כרגיל.

צומת זעתרה (תפוח) -7.20

מעט רכבים בתורים. חיילי מילואים מסבירי פנים ומסבירים מה ששואלים. אוטובוס משכם לרמאללה עוכב לבדיקת תעודות. הנהג אמר שבחווארה המחסום "בסדר".

צומת ביתא – 7.30

ג'יפ מג"ב על כביש הכניסה. 3 חיילים, אחד מבוגר מאוד. אנחנו "מפריעות לבדיקה" (אין אף אחד חוץ מהם ואנחנו). עד שהגענו ראינו שרכבים יוצאים ללא בדיקה, ובכל הזמן ששהינו נבדק רכב אחד בכניסה.

בשיחה עם 3 צעירים שעברו הם סיפרו שבזמן האחרון יש כל יום מחסום בכניסה לכפר. בשבת חיילים ואנשי מג"ב זרקו רימוני הלם, הפכו ארגזים עם ירקות בשוק הסיטונאי שבכניסה לכפר, איימו על בעלי הדוכנים שאם לא יסתלקו מהר יירו בהם, הרביצו מכות לכל מי שרצו. כמו כן הכביש בין צומת זעתרה וחווארה נחסם לתנועת פלסטינים.

הצענו להם להגיש תלונה במשטרה (בעזרת "יש דין"), אבל הם אמרו שהם מפחדים מנקמה.השארנו להם בכל זאת כרטיס ביקור.

בית פוריכ – 8.00

3 חיילים עסוקים עם עצמם. בשעה זו יש מכוניות רק לתוך שכם. אף אחת לא נבדקה.

עוורטא – 8.10

תור ארוך של מכוניות מכיוון שכם, מעל 20.החייל דורש שנסתלק עד לכביש מדיסון. אנחנו נשארות.

מכונית עם מספר צהוב עומדת זמן רב בויכוח עם החיילים. הנהג אומר לנו ששכח להביא איתו את הדרכון(?). לבסוף הורשה להמשיך.

אחר כך הסביר לנו המפקד את ההוראות: משאיות – בודקים רק ת"ז ואת תכולת המשא (לא ברור איך). מכוניות פרטיות- רשאים לעבור רק אח"מ, השאר נשלחות לחווארה, לא משנה כמה זמן חיכו. על ציר מדיסון (כביש האפרטהייד המוביל ממחסום חווארה מזרחה) מותר לנסוע רק למיוחסים מבין האח"מים.

בחווארה סיפר לנו נהג מונית שעבר בעוורטא בכל זאת, והוא לא אח"מ, רק עיכבו אותו הרבה זמן.תמיד כדאי להתווכח, ואז גם הביורוקרטיה מתכופפת לפעמים. תחת כיבוש מתמשך לומדים לשרוד.

חווארה- 8.30-10.40

כשהגענו מצאנו את מפקד המחסום (סגן) ואת סגנו(סמ"ר) מתווכחים עם בעלי הדוכנים.

לפני כחודש , בהוראת סרן אבו רוקון מהמת"ק, סולקו בכוח כל בעלי הדוכנים. מדובר באנשים עם משפחות, קשיי יום, שעל רקע האבטלה הגבוהה בשטחים, מצאו להם פרנסה כלשהי. מדוע סולקו? הטענה הראשונה היתה הלכלוך (ומי שרואה איך נראה ומתנהל מחסום – זו לא הבעיה שם, שקודם יתייחסו לבני אדם, ואחר כך לרצפה!) הטענה האחרת : עד שיתבטל המחסום (הובטח לפני כחודש שיתבטל!), שלא יעשו מהומות. מה הסיבה האמיתית, אם יש – מי יודע? אבל החיים חזקים מהפקודות, ולאט לאט צצים מחדש דוכנים. מה רצה מפקד המחסום? כנראה להפחיד אותם. לנו הוא אמר שמפריע לו הלכלוך (שוב הליכלוך). הראינו לו את ערימות האשפה ליד הגדר החדשה של המחסום החדש והמצוחצח. בעלי הדוכנים אמרו שזהרן מרשה להם ורק מפקד המחסום עושה צרות.

אחד מהם סיפר שבעל הדוכן (קרוב משפחה שלו) הוכה קשות לפני 3  שבועות וניזקק לטיפול בבית חולים.

8.40-המחסום  כמעט ריק, כ- 5 אנשים בתור ה"הומניטרי" ובעוד תור.

מפקד המחסום בא לגרש אותנו לפי ההוראה של המח"ט התלויה על קיר הבוטקה.הטענה הפעם שהוא אחראי על בטחוננו. הסברנו לו שזה לא מאפשר לנו לראות ולדווח. הוא הזמין משטרה ויותר לא התעסק אתנו.

רוב היוצאים עוברים בתור "ההומניטרי" (נשים, ילדים וגברים מבוגרים). הם מראים ת"ז וכבודתם נבדקת ע"י הממצדיקית מאחורי החלון. פותחים ומוציאים מהתיקים והחבילות בגדים, נעלים, … תיירת עם שני תרמילים גדולים. הממצדיקית מבקשת מהחיילים מברג כדי לפתוח משהו. בסוף מוותרת. שתי נשים מרימות תיק גדול כדי שהחיילת תוכל לשלוף את היד מהחלון ולחטט בתיק.

אנחנו בודקות את הצינוק האם מישהו נמצא בו . הוא ריק. הפתח נמצא בכיוון ההפוך למקום עמידתנו, כך שצריך להתקדם כדי לראות אותו.

9.10- מחסום הרכבים.- לנכנסים אין בדיקות במכונית שיקוף. אין כלב.

ביציאה- 8 רכבים. התור הזה ילך ויתארך, ככל שהבדיקות איטיות יותר.

נהג מונית עם אשתו וילדיו מעוכבים בבדיקות זמן רב. בסוף- עוברים. איננו יכולות לברר כלום כי מפקד המחסום לא רוצה לדבר אתנו ("כי אתן מפרות חוק"), ואוסר גם על שאר החיילים.

הוא פורס חבל עם דוקרנים בסמוך למסלול הרכבים הנכנסים.

9.25- רכב מתקרב. הנוסעים יורדים במרחק כ-10 מ'. הרכב נבדק.תא מטען. ואז שולחים אותו למכונית השיקוף עם המטען.

מתקרב אוטובוס. כל הנוסעים יורדים. הנהג מביא את כל ת"ז. מתחיל ויכוח. גם בין החיילים ("יש לו תיאום?") הנהג חוזר לאוטובוס ומביא חבילה גדולה של אישורים. המת"ק מגיע. לוקח את האישורים לבדיקה. המכונית הלבנה עדיין בשיקוף.

בינתיים מכיוון הכניסה לשכם נוצר תור. הנהג הפלסטיני לא עובר מחסום לפני שהחייל יעשה לו תנועה באצבע, וכאן פתאום עוברים חופשי. נהג אחד לא הבין או לא העז והוא מחכה ומחכה.כשאנחנו מעירות לחייל הוא לא מתרגש ("כמה דקות לא נורא שיחכו").

ואז מופיעה המשטרה שהוזמנה לכבודנו. השוטר מספר שאמרו שהתפרענו. השיחה עם השוטר התנהלה בנועם. הוא מבקש שנעשה מה שהמפקד אומר. הוא אינו יודע מי צודק. יש לו תאונה (לא רצינית) לטפל, וכאן מעכבים אותו. פה מפקד המחסום הוא בעל הסמכות. מציע לנו לשוחח עם המפקדים במשטרת אריאל, וגם נותן מס' טלפון. יש גם איום מובלע :אני לא רוצה לעצור אתכן ולקחת לתחנה.

בו זמנית מדבר מפקד המחסום עם נטי ואומר שהוא מעכב את הבדיקות בגללנו, ושאם נלך הוא מבטיח לחסל את התור תוך רבע שעה. ואכן תור הרכבים התארך ואין רואים את סופו.

הוא גם מתנצל על שלא דיבר איתנו. הוא עזר לנשים שלנו שצייתו להוראות.

עזבנו את איזור הרכבים.

10.15- חזרנו כעבור רבע שעה. התור ארוך כמו שהיה. אלא שעכשיו מורידים את נוסעי האוטובוסים לעבור דרך מחסום הולכי הרגל. המחסום עמוס באנשים, וכמה מאות מצטופפים במיגרש החניה ועל הכביש, כיוון שבדיקת הרכבים איטית מאוד. צלצלנו לזהרן והוא הבטיח לבוא מיד.

בינתיים התחילו גם לבדוק רכבים נכנסים. רכב ישראלי הוחזר.

10.25- עוזבות.

ביתא- אין רכב צבאי בכניסה או בסמוך .

זעתרה- תורים קצרים בכל הכיוונים. אוטובוס נבדק ברחבה.