מחסום עאנין 6.20 – 7.00

כ-70 איש עברו. לפני כשבועיים נלקחו מעשרות תושבי עאנין אישורי המעבר במחסום זה לאחר שרישומי המחשב הראו שהם אומנם יצאו מכאן בבוקר למרחב התפר אבל לא חזרו דרכו לכפר אחה"צ, בקיצור: שב"חים. רבים אכן מעדיפים לחזור לכפר ממחסום ברטעה-ריחן המרוחק, כיוון שהוא מאפשר להם לשוב בשעה מאוחרת יותר ממה שמאפשר מחסום עאנין. מחסום זה נפתח פעמיים בשבוע למחזיקי אישור מעבר חקלאי או תעסוקתי. לצערם הם לא יכולים לעבור עם האישור הזה בבוקר דרך ברטעה-ריחן, כי אז היו יכולים לצאת למרחב התפר ולאדמתם יום יום. אבל לחזור מברטעה אפשר תמיד. וזה עושה בלגן במחשבים. אילו המחשב בברטעה-ריחן היה מדבר עם המחשב במחסום עאנין, ניתן היה לראות האם ומתי חזרו השב"חים לגדה. אבל באימפריית ההי טק הישראלית לא ניתן למצוא פתרון יעיל כזה ועל כן חיילי המחסומים החקלאיים שוב פועלים לפי הנחיות חוש-חש כלליות ואילו עובדי הטרמינל בריחן פועלים על פי "חוקים" בלבד.

יש חופשה קצרה בבית הספר ולכן אנו רואות ילדים שיוצאים עם האבות לכרמי הזיתים. היום מורידים וגוזמים ענפים סוררים ומשפצים את נוף העץ לקראת שנת היבול הבאה.

בתום המעבר יצא אלינו המ"פ סגן ש' והסביר בידידות מה שאנו יודעות ורואות עוד מאז שהוא היה בגן חובה. כמו כן הוא מסר את מס' הטלפון שלו ומזמין לפנות אליו בכל מה שקשור לחיילים. אישורי מעבר  וענייני אזרחיים אחרים לא שייכים לו אלא למינהל/למת"ק.

מחסום טורה –שקד 7.10 – 7.30

המחסום על שפע המתקנים החשמליים המיותרים, השרוולים והסככות והביתנים, ובלי כל קשר אליהם, מתפקד ללא בעיות נראות לעין. מי עובר? מי שיש לו אישור. האם כל מי שרוצה לעבור כאן יכול לקבל אישור או לעבור במכוניתו? לא. אבל זו הבעיה הבלתי נראית לעין שלו.

מחסום ברטעה-ריחן 7.40

יעיל פעיל, הומה אדם ורכבים פרטיים. על הכביש מג'נין שיירה של רכבים עמוסים סחורה חקלאית מהגדה למרחב התפר. הסחורה מנויילנת היטב מכל הצדדים, הניילונים יוסרו במתחם הבידוק הקרוב. נזכרתי בימים שהיה מותר להעביר רק 5 ארגזים ברכב, ובניסיונות הנואשים שלנו לבטל את הגזירה הרעה הזאת.

מחסום יעבד-דותן 7.45

אין חיילים, המעבר חופשי.

שער הברזל בכביש הצדדי ליעבד סגור. לאורך הכביש תלוליות עפר שמסכלות כל אפשרות לקצר את הדרך אל הכפר בדרכי עפר.

מחסום טייבה רומנה 8.10

כ 25 איש עברו הבוקר. כאן מנהלים את המעבר חיילי משמר הגבול. אנשים מגיעים מהכפרים טייבה ורומנה ממזרח לגדר, חוצים את כביש הביטחון, ניגשים לבטונדה, עוברים תשאול, חשיפת מסמכים, מרוקנים כיסים, ולבסוף עוברים חיפוש ידני באין מגנומטר.

לאן אתה הולך? לאדמה. איפה האדמה? שם. בשביל מה מטען לטלפון? הדוד שלי ממלא לי את הטלפון בזמן שאני עובד.

שני צעירים הוחזרו על עקבותיהם לאחר שלא ידעו לומר היכן האדמה שלהם. אנחנו שואלות את האנשים שיוצאים מה קורה. הם אומרים בסדר בסדר וממהרים להתנדף. אחד אומר – כשאתם פה אז בסדר. אחר אומר עושים בעיות וחושש להוסיף. בגמר המעבר גם כאן יוצא הבכיר מבין המג"בניקים ובאדיבות מסביר לנו מה שאנו יודעות מאז שהוא היה בגן חובה, כלומר על בעיית השב"חניקים והמאמצים של כוחות הביטחון לסכל את כוונותיהם.