19.9.07 צהריים – ג’בארה, א-ראס, ענבתא. צופות תמי כ. ודליה ג. 14.45 – ג’בארה. בשער לישראל מכונית משטרה משחררת שני אסירים. משם הם הולכים ברגל לכיוון טול כרם.אנחנו עוברות בשער של ג’בארה ונכנסות לבקר את אבו חאטם. אשתו ובנותיו מקבלות את פנינו. הבאנו להם לכבוד החג מצרכים בסיסייים (אורז סוכר וקמח) והם קבלו זאת בשמחה ובתודה.המשכנו ל א- ראס. 14.35 – א-ראס – חילופי משמרות. מטול כרם המכוניות נבדקות, אבל במהירות. אל טול כרם – הן עוברות ללא בדיקה.עגלון צעיר עם עגלה ריקה רוצה להיכנס לג’בארה, אך לא מאפשרים לו, כי איננו תושב הכפר. שהרי הכפר סגור לכניסה וליציאה של כל אדם, פרט לתושביו.אנו נכנסות למכונית על מנת לעזוב את המקום, והנה נעצר טנדר שבא מטול כרם, הנהג יוצא מהמכונית ולוקח מהארגזים העמוסים עליו – גוייאבות ותפוזים ונותן לנו מתנת חג, “שיהיה שלום” הוא אומר. (מפיו לאלוהים). מצויידות בפירות ובברכות אנו ממשיכות לכיוון ענבתא.בדרך, בכניסה לשופא החסומה בשער ברזל צהוב, ראינו שתי מכוניות, כנראה של השב”כ, עוברות דרך השער (שפתחו כמובן) ונכנסות לכפר החסום. 15.05 – ענבתא. בכניסה אין תור. הרכבים עוברים ללא בדיקה. משום מה עוצרים לבדיקה משאית קטנה, ואז מיד מצטבר תור של 8 מכוניות. כשהמכונית שנבדקה ממשיכה לדרכה, מיד כולם עוברים שוב ללא בדיקה והתור נעלם. ושוב התופעה חוזרת כנ”ל. מוזר.ביציאה מענבתא המצב שונה. אנו מבחינות בתור ארוך. תמי הולכת לבדוק. מתברר שהתור מונה כ 100 מכוניות! כמעט עד הכפר עצמו. הסיבה לכך היא קוצר הרוח והעצבנות של הנהגים, שממהרים ועוקפים את התור, ועל ידי כך חוסמים את האפשרות לרכבים לנוע קדימה. כולם מאשימים את כולם.15.15 – אנו עוזבות את ענבתא וממשיכות לבית איבא.