"שבעוד שבועיים יהיה סגר זה בסדר, אבל למה עכשיו?"

" המשטרה בירושלים נערכת בכוחות מתוגברים"- הודיע קריין הרדיו.

חלק מהכוחות המתוגברים נראו במחסום קלנדיה: שלושת רכבי משטרה חנו במתחם הפנימי של המחסום, רשימת המלאי של "מבחר לוחמינו" שישבו בתוכם או עמדו בסמוך, דרוכים ומוכנים להדוף כל צר ואויב כללה: שני אנשי יס"מ, שוטרת (כחולה) ושמונה שוטרי מג"ב – כולם על נשקיהם ואלותיהם.

הרוכלים בסביבת המחסום סיפרו על הפגנת הנשים שהתקיימה במקום  בשבת אשר במהלכה התקרבו הנשים אל גדר ההפרדה וטלטלו אותה בניסיון לפרוץ את המחסום, שוטרי מג"ב מיהרו להדפן תוך שימוש ברימוני הלם וגז מדמיע, אחת הנשים שנפלה תוך כדי מנוסה הוכתה ונלקחה למעצר.

לפי דווחי קול ישראל נעצרו חמש נשים.

– "שבעוד שבועיים יהיה סגר זה בסדר, אבל למה עכשיו?" – שאל נהג מונית. דבריו הבהירו לי שאנחנו בפתחו של חג הפסח.  על הפלסטינים (יותר ממני) לגלות בקיאות בלוח העברי ומועדיו החופפים את מועדי הסגרים.

תשובה מניחה את הדעת לשאלת הבונוס הזה שהעניק שר הביטחון לאוכלוסיית השטחים לא הצלחנו לספק, לא לסמי הנהג, ולא לאורחינו האמריקנים.

סמי סיפר על גורלם של שישה תושבי עזה שהגיעו במהלך היום למחסום כדי לשוב לעירם לאחר טיפולים רפואיים בגדה, על כך שלמרות שקיבלו (באותו יום) אישור מהמת"ק נמנע מעברם ועל דברי החייל מעמדת הבידוק, שאמר שרק לכשיסתיים הסגר, בבקרו של יום רביעי (בתום ימי חנוכת בית הכנסת "החורבה"), תפתח בפניהם דרך השיבה לביתם.

 סמי, שחשב שחלה אי הבנה או אולי אין העזתים מבינים את שפת החיילים, התלווה  לאחד מהם למשרדי המת"ק –  אדם שקשתה עליו ההליכה כי באותו היום השתחרר מבית חולים לאחר ניתוח בלבו – הסתבר שבעוד יד ימין (של מנהלי הכיבוש) מנפיקה אישורים, יד שמאל מבטלת אותם. כשהסביר סמי ליושבי המשרדים שמצבו של האיש קשה והוא חייב לנוח ולהחלים בביתו, שמע מהם ש:"אנחנו הרשנו לו לשבת במזגן והגשנו לו כוס מים קרים…"  (- מסימני ההומניטאריות היתרה).

למרות הסגר, למרות מיעוט המורשים לעבור ולמרות שלושה מסלולי הבידוק שהיו פתוחים, התורים התארכו והקרוסלות החיצוניות ננעלו כדי לווסת את מספר המצויים בתוך המחסום.

בכיכר הדרומית בוצעו עבודות הגורמות הגבלות נוספות על יכולת התנועה והתמרון של הנהגים: מוט מתכת צהוב נמתח לרוחבו של הכביש ושורת דוקרנים ננעצו בצדו האחר של הכיכר. כתוצאה מ"שיפורים" אלו נמנעת הפנייה שמאלה לכוון רמאללה מרכבים שחצו את המחסום והם נאלצים לנסוע מזרחה, להקיף את הכיכר הרחוקה כמה מאות מטרים מהמקום ולשוב בכביש מקביל בנסיעה מערבה (תמונות מבהירות טוב מהמלים). החידושים אינם בבחינת הקלה אלא העתקת מקומו של הפקק הקבוע למקום אחר.

מחסום ג'בע

נדהמנו לראות במקום את הג'יפ המשטרתי הלבן, שהוא על נוסעיו ידועים לשמצה בין נערי קלנדיה כמעוררי מהומות ומגבירי להבות. השוטרים היו עסוקים בבדיקת תכולתו של רכב פלסטיני שנהגו הורחק ממנו. המצלמה שנשלפה מולם, היא שהטרידה את מנוחת הבודקים.

"הם בודקים כל פעם תקינות רכבים ונותנים רפורטים למי שמוצאים אצלם ליקויים", אמר חייל מהיחידה המוצבת במחסום. על השאלה האם בדיקת תקינות הרכב עולה בקנה אחד עם חיטוט מתחת לשטיחי המכונית ובדיקה מעמיקה בכל תא וסדק, ענה: "אולי הם מחפשים סכינים…".

החיפוש נגמר שלא במפתיע ברגע שעינית המצלמה הופנתה לגיבורי החייל שניסו בגופם להסתיר ממנה את השוטר שפשפש בקרביה של המכונית, ושלושתם עזבו את המקום לא לפני שאוימנו אנחנו שיקנסו אותנו אם נמשיך לחנות בשולי הדרך הראשית.

הנהג הפלסטיני שנפתר זאת הפעם מעונשם של אלו, סיפר שמשך עיכובו עד בואנו ארך כרבע שעה.

—   —   —-   —-    —

לפני שנפרדנו מאורחינו ביקשנו לשמוע מה השאיר עליהם את חותמו ביותר בשעות שעשו במחיצתנו. דבי לא חדלה לדבר ולתאר את הצמרמורת שאחזה בה בתוך כלובי האדם, על מגע המתכת של הקרוסלות, הקולות הרמים והצורמים שבקעו מהרמקולים וחזרה שוב ושוב על שבדמיונה כך נראו המקומות שבהם נכלאו היהודים לפני למעלה משישים שנה (בניגוד לי, לא היססה לומר את "השם המפורש").

ג'יימס לעומתה ציין את השרירותיות הגלויה לעין ביחס אל בני אדם, את אבדנו של הזמן וחוסר הודאות באשר יעלה בגורל האדם היוצא מביתו.

הם סיפרו שבשעות הבקר נפגשו עם נציגת עמותת אלעד, ממנה שמעו ש:

– בשיך ג'ראח בתי הערבים הינם רכוש יהודים.

– שבסילואן השלטונות הציעו לפלסטינים חלופת מגורים בחינם אבל הם מתעקשים להישאר במקום.

-שאחרי ועידת אנפוליס ישראל רצתה לתת לכל הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים אזרחות ישראלית ואלו סרבו למחווה.

– וגם : אל תקראו לתושבי יהודה ושומרון:"מתנחלים", יש לומר: "תושבי קהילות יהודיות".