חבלה
06:45 –  השער הראשי עדיין סגור אולי הקדמנו.
06:50 –  יוצאת חמישיה ראשונה מהבדיקה. מאחורי השער הפנימי ממתינים כשלושים איש. פחות מאשר תמיד. כל חמש דקות יוצאת חמישיה ואנחנו מסולקות מהשער הראשי ועומדות מאחוריו.
מעבר אליהו
07:30 – אין פועלים בכלוב הגדול.  ישראל הכריזה על  "סגר".
ג'יוס
07:35 – 5 טרקטורים וחמור עם רוכבו ממתינים. הזדמנות לשוחח ולשאול שאלות. נמצא שם הכומר האקומני השוויצרי שאתו כבר נפגשנו.
אחד החקלאים מספר איך מאשרים לכל משפחה את מספר היוצאים לעבוד בחלקותיהם. המורה בסאם ייצא למחרת לעבוד בבית הספר ולא יהיה מי שיצא במקומו לחלקתו משום שלא קיבל אישור אף בן משפחה נוסף.
בעגלות הנגררות אחרי הטרקטורים נושאים גם מסורים. מכסת המים כל כך קטנה שאין אפשרות להשקות עצי הדר. את המים צריכים לגידולי ירקות ולכן כורתים את עצי ההדר.
פלאמיה
08:10 – משאית עמוסה זבל מובלת על ידי טרקטור אינה מורשית לעבור. מסתבר שלבעליו יש תסריך רק לג'יוס אך שם ייסגר השער בעוד חמש דקות. חיילת משטרה צבאית מפתיעה אותנו ברצון לעזור ומציעה לטלפן לקצין הממונה עליה לעשות לאיש מחווה חד פעמית ולהעבירו. אולם אז הסתבר שאין לו בתסריך אישור להכנסת טרקטור. החייל טוען שהם לא בודקים כלל סעיף זה, אך המ.צ. דווקא כן. בינתיים אחרי שהתיאש מלעבור צילצל לבנו שהוא בעל אישור לפלאמיה שיבוא מהכפר ויעביר את הטרקטור פנימה.. הבן נכנס עם הטרקטור והזבל והאב נשאר מאחור. שאלתי את האב מדוע הוא לא הלך לג'יוס? (כפי שרשום בתסריך). הוא ענה שבג'יוס לא נותנים לו לעבור עם הטרקטור. איזה טירטור לאדם שרוצה לעבד את חלקתו החוקית. המרחק בין ג'יוס לפלאמיה הוא סה"כ 1 ק"מ. למה צריך אשורים שונים? ולמה באותה משפחה מקבלים 2 אישורים, ל2 שערים שונים.
ואז פגשנו את משפחת מוחמד (פרטי השם שמורים אצלנו) ואת אשתו החביבה. רק הוא ואשתו רשאים לעבור אל השטח שלהם. הם חזרו מביקור בחלקה עם דלי מלא גויאבות, בנם חיכה להם מעבר לגדר כדי לקחת אותם ברכבו לכפר. יש לו שבעה ילדים. כל ארבעת בניו אינם רשאים לצאת לשטחם משום שאחד מהם כשהיה ילד בשנת 1994 השתתף בזריקת אבנים. הוא נשפט ונענש אך אין די בכך – כל פעם כשהם חוזרים ומבקשים רשות יציאה הם נדחים ונרמזים שנכונות לעבוד עם השב"כ תסייע להם מאד. אותו אח שישב בכלא היה צריך במסגרת עבודתו להכנס לישראל, קיבל אישור לחודש. אך לעבד את החלקות אין לו אישורים.
ג'וברה
09:20 – שער "הילדים". הגענו לשם דרך כפר צור. אשה אחת יצאה. מכונית אחת נכנסה. שקט.
איך טעינו ושוטטנו בתוך טול-כרם וענבתא
ניסינו לנסוע ממחסום ג'וברה למחסום ענבתא לפי הוראות שקבלנו מידידינו החדשים בפלאמיה. אף דרך  אחרת לא מצאנו מלבד הכביש הסלול שמוביל ישר לתוך טול-כרם. שם מצאנו נהג אוטובוס ששמו זיאד מעקרבה והוא אפילו  חבר של הבן של נאדים. הוא הציע שתמורת  20 שקל תיסע מונית (היתה בתוכה משפחה) לפנינו עד לכביש היוצא מטול-כרם לכיוון ענבתא. הסכמנו וכך עברנו בחלקה הדרום-מזרחי של העיר, שרק שוטר פלשתיני עמד המום עם נשקו בככר המרכזית והביט בנו.
נפרדנו מנהג המונית והמשכנו לפי הוראותיו על כביש ישר לכיוון דרום מזרח. עברנו את ענבתא כאשר גם שם האנשים לוטשים אלינו עיניים. רק לאחר נסיעה ממושכת  יותר ממה שחשבנו, נאנחנו אנחת הקלה כאשר ראינו מרחוק את מחסום ענבתא.
ענבתא
10:00 – אף אחד לא הסתכל עלינו שם. לא ראינו חיילים ביציאה המהירה שלנו. רק אז הודתה הנהגת שלנו שבכל הנסיעה בשתי הערים חשה במתח רב וגילוי המחסום, מצידו השני, נתן תחושה של הגעה "הביתה".
מעבר תאנים
10:05 – 5 מכוניות ממתינות, עברנו.