דרום הר חברון וחברון 10/11/05צופות: י.ל., ז.ב-ח, א.ב-ל.יציאה שוקת 6:50, חזרה 11:30.תקציר: נסענו ישירות לחברון לצפות במעבר התלמידים ותלמידות. בכבישים תנועה דלילה מאוד של מוניות פלסטיניות, נוכחות צבאית, אבל פחות מאשר מייד אחרי הפיגוע בטרפיידת גוש עציון, אין עוצר על חברון. הותקפנו על ידי מתנחל צעיר בחברון, ובגלל הצורך לתת תלונה במשטרה לא הספקנו לסיים את סיבוב המחסומים.מחסום סנסנה: רכב אחד של פלסטיני אזרח ישראל מועקב. לא עצרנו לברר. אותו רכב עבר אותנו בהמשך דרכנו – אז הוא נשאר שם רק מספר דקות אחרי שעזבנו.תלוליות בכניסה לדרך העפר לסמוע: התלוליות הורדו עד כדי מעבר קשה לרכב פרטי. חיילים עוצרים מכוניות שמנסות לרדת לכביש 60. בדרכנו חזרה היה מחסום פתע בכביש בדיוק בנקודה זו. מחסום דהריה – מה שרואים מהכביש זה ששער הברזל פתוח. צריך לנסוע בכביש לראות אם יש חסימות הלאה, ואם כן מאיזה סוג, ואיפה.דורה – אל-פוואר: מעבר מכוניות מדורה לאל-פוואר. חריצים עמוקים חדשים בכביש 60 על מנת להאט את המכוניות המגיעות לצומת משני צידי כביש 60. בטונדות על הכביש, בדרכנו לחברון היו גם חיילים אשר עצרו באופן סלקטיבי מכוניות הנוסעות לאורך כביש 60. בדרך חזרה לא היו חיילים.צומת הכבשים: אין חיילים.חברוןהגענו למחסום שבתחתית הכביש לתל-רומיידה עם אחרוני התלמידים היוצאים והתלמידות הנכנסות דרך מכונת ה”מגנומטר”. מול המדרגות שמשמשות לתלמידים ולמורים לעלות לבית הספר “קורדובה” הנמצאים מול בית הדסה, היתה שמירה משטרתית על הפלסטינים. במקום היו גם קבוצת נשים מבוגרות – ימניות, לבושות היטב, דתיות באופן קל, ועם צעיפים כתומים. הם לא רצו לומר לנו מי הן, אך ברור שהן מבקרות. הם עמדו והסתכלו על הפלסטינים שעלו במדרגות. השוטרים והחיילים היו לחוצים מהמצב. דרשו מאיתנו שנעמוד רחוק יותר כדי לא לגרום לבעיות. בקירבת מקום עמדה מתנדבת צעירה של EAPPI (ארגון נוצרי מצפון אירופה) – אשר גרות במקום וצופות במעבר הילדות. על יד המחסום בכביש לתל רומידה עמדה עוד מתנדבת של EAPPI אשר סיפרה שהמורות עברו מהצד של המגנומטר, ואילו התלמידות עברו דרך המכשיר. היא הסבירה לנו – לתלמידות אין כח להלחם על הזכות לא לעבור דרך המכשיר, הם משאירות את המלחמה למורות. התלמידות כבר לא מראות התנגדות למכשיר. ראינו אישה יוצאת לכיוון חברון שבשליטת פלסטין, היא עברה דרך המכשיר, אבל העבירה את ביתה הקטנה (כבת 4) מהצד של המכשיר – יש מקום לעבור גם דרך הדלתות אבל לא דרך המכשיר. הדבר נעשה באופן “טיבעי” ומהיר – כנראה שזה הסיכום שכבר היגיעה אליו עם הצבא. המתנדבת גם סיפרה שהן מבלות את היום בבית הספר, ומלוות את התלמידות הצעירות של בית הספר בדרכן בתוך החלק שבשליטת ישראל. המנהלת מבקשת מהתלמידות שלא ילכו הביתה בלי הליווי, המתנדבות מארגנות פעילות בבית הספר לתלמידות הנדרשות לחכות עד שחברותיהן יסיימו, ואז מלוות אותן עד לאותו המחסום. לעיתים קורה שהמתנדבות אינן ואז הילדות הקטנות לוקחות את הסיכון שבהליכה לא מאורגנת ועם שמירה לכיוון המחסום. מכיוון שאסור לפלסטינים להמצא בקטע הכביש שבין בית הדסה אברהם אבינו, בנות אשר גרות מזרחית לבית הספר נאלצות ללכת 45 דקות לבית הספר במקום 5 דקות. הצבא אוסר על מתנדבות של EAPPI גם כן להמצא בקטע הכביש שאסור לפלסטינים בטענה שהן “גורמות לפורבוקציה”. אנחנו מוטרדות על ידי המתנחלים, ומותקפות על ידי מתנחל.כשעמדנו ודיברנו עם אחד החיילים בחברון, נעמד לידינו רכב, עם נהגת, כשכיוון נסיעתה הפוך מכיוון ההליכה שלנו. היא התחילה בשאלה לחייל “מי הנאצים האלה?”. אחר כך הסתובבה ועם מכוניתה נסעה אחרינו בקצב ההליכה שלנו לאורך מסלול הסיור שלנו, תוך כדי שיחה עירנית בטלפון – נראה שהזמינה “תגבורת”. כשהגענו לשכונת אברהם אבינו לקראת סיום הסיור הגיעה תגבורת ראשונה – גבר עם מצלמה טובה, וצילם אותנו. חייכנו למצלמה, וצילמנו אותו חזרה. המשכנו לכיוון היציאה מחברון, ונזרק חלק בלוק לעברינו. לא ראינו מי זרק, והפגיעה הייתה מינימלית. המשכנו לעמדת החיילים וסיפרנו להם על הדבר. כשאנחנו עומדות ומדברות הגיע אחרינו איש צעיר שהיה לידינו גם בשכונת אברהם אבינו וממרחק מטר זרק עלינו שתי ביצים, והתרחק במהירות, ולא נתפס. שתיים מאיתנו וחייל אחד נפגעו מהביצים. ניגשנו למשטרה להגיש תלונה, המשטרה גם על יד מערת המכפלה וגם בתחנת המשטרה העיקרית שמחוץ לקרית ארבע התיחסו ברצינות לאירוע. האם החיילים והמשטרה עוד מעט ימנעו מאיתנו להכנס לחברון, כמו שאסור לפלסטינים, וכמו שאסור לפעילים מחו”ל, בטענה שאנחנו “גורמות לפרובוקציה”? צריך להזהר שהמתנחלים לא ינצחו וימנעו מאיתנו כניסה בגלל שבא להם לפגוע בנו.