חברון והר חברון יום ה’ 12/1/06 בוקר צופות: אלית, נתניה ג, חנה ס , אילנה ל (מדווחת)6:45 -10:30סיכום: היום הוא היום האחרון של עיד אל אדהה (חג הקורבן) אבל כמעט ואין תנועה: מעט מאד הולכי רגל ועוד פחות מכוניות. יורד גשם קל לסירוגין וקר מאד. המידע החשוב שלקטנו במשמרת הוא: (1) שימוש ברימוני גז ובכלבים במחסום בית אווא (כפי שסופר לנו במחסום עידנא) ו (2) המעברים הצדדיים ליד מחסום בית המרקחת בחברון חסומים ונשים הרות נאלצות לעבור אותו דרך המגנומטר. מחסום סנסנה: אין מעוכבים. 3-4 פועלים יוצאים לישראל. טרנסיט מחכה להם7:10בכביש 60 קצת אחרי כרמה : 2 חיילים ליד מחסום פתע (דוקרנים בשני צדי הכביש) המחסום והחיילים עדיין היה שם כשחזרנו ב 10:30 . לא היו מעוכבים בית חגי – 4 חיילים במחסום פתע-אין מעוכבים. עצרו אותנו אך לא ביקשו תעודות ונתנו לנו להמשיך בדרכנו.דורה – אל פאוור – השערים סגורים תנועת הולכי רגל דלילה מאד. בטונאדות לא מאוישות על הכביש כדי להאט את התנועה .צומת הכבשים – 6 חיילים בצד של חברון אבל אין מעוכבים. כמעט ואין בכלל הולכי רגל. בצד של חברון יש קוביות בטון חדשות המסודרות בשתי שורות היוצרות פרוזדורים צרים להולכי רגל. גם כשחזרנו לשוקת ראינו שם 6 חיילים מעט מאד הולכי רגל. לא היו מעוכביםצומת כביש 60 עם כביש 317 : להפתעתנו המחסום שהופיע בדוח של 3/1/06 הוסרשיוך- חברון: פתוח רק להולכי רגל כרגיל שעיר- חלחול מזרח- פתוח למכוניות בשני הכיוונים . אין חיילים על הקרקע.כביש 35 השער ההומניטארי-סגור ושומםגשר חלחול חברון-פתוח לתנועהעידנא – השער סגור ובנוסף בלוקים של בטון חוסמים את המעבר. אחד מהולכי הרגל שיצאו מעידנא ביקש שמשמרות שלנו יבקרו גם במחסום בית אווא כי שם יש “הרבה בעיות”. החיילים דורשים מן האנשים לצאת מהמכוניות ומפעילים כלב בבדיקה גופנית. אתמול- כך סיפר לנו- החיילים זרקו שם שני רימוני גז על הפלסטינים. אמרנו לו שננסה להגיע חברוןנפגשנו (אני וא. נהגנו) עם החברות הירושלמיות בכניסה לקרית ארבע. בקושי ראינו נפש חיה בכל המשמרת. בגלל החג לא היו לימודים ולא נראו ילדים ברחוב שוהדה. ירד גשם קל לסרוגין והיה קר מאד.השוק הסיטונאי: הכל היה שקט וראינו רק בחור מתנחל בודד במקום. אי אפשר היה לנחש שהפינוי עומד בשער.מחסום הקסבה: שער הברזל היה נעול. לא נראו חיילים. לא היו מעוכבים מחסום כיכר מאורעות תרפ”ט (תל רומיידה): לא נראו חיילים ולכן איש לא אסר עלינו לעלות למאחז הבלתי חוקי בשכונת תל רומיידה. בירידה התלווה אלינו גבר פלסטיני מבוגר לבוש בגלביה הדורה שנשען בכבדות על מקל הליכה. הוא סיפר לנו שהוא הגיע לחברון באוטובוס מבית לחם שם הוא גר, וכנראה היה בביקור אצל קרובים לרגל החג. היה ברור לנו כי הוא הולך ברגל על אף הגשם והקושי הפיסי שלו הבולט לעין בירידה התחולה, מהסיבה “הפשוטה” שאסור לרכב פלסטיני לנסוע בחלק הישראלי של חברון. למה? מ”סיבות בטחון” כמובן! מחסום בית המרקחת: לא היו מעוכבים ועברו רק 3-4 פלסטינים כשהיינו שם, וביניהם שתי נשים שעברו דרך המגנומטר .המעבר משני הצדדים סגורים: בצד אחד ע”י קיר בטון גבוה ותלתלית, ובצד השני ע”י בטונדות ותלתליות. כששאלנו חייל שיצא מן הבודקה איך נשים בהריון יעברו מבלי לעבור את המגנומטר- ענה שהן חייבות לעבור כמו כולם. כשציינו שיש פקודות המתירות מעבר מן הצד לנשים הרות, אמר “מי אמר שיש פקודות כאלו?” וכשציינו שמסוכן לנשים בהריון לעבור את המגנומטר-ענה “מי אמר שמסוכן?” והפנה את גבו אלינו והסתלק מן המקום. הוא סרב להזדהות. גבר פלסטיני שעבר את המחסום סיפר לנו שהמעברים הצדדיים נסגרו מיד אחרי רמדאן, ומאז כולם עוברים את המגנומטר. מסתבר שהמעבר מן הצד נתאפשר במשמרת של ה 3.1.06 רק מפני שברשות אישה פלסטינית היה המכתב שקיבלה לימור יהודה מהמת”ק בחברון שמתיר מעבר כזה במפורש, ויעלה שלנו העבירה את המכתב לידיו של הקצין שלא היה מוכן לקבל אותו מידיה של האישה הפלסטינית. (ראו דו”ח מיום ג’ 3/1) הואיל ולא היו נשים הרות המסרבות לעבור במכנומטר במשמרת שלנו, עזבנו את המחסום מבלי להתקשר למת”ק או למג”ד הגרפיטי הגזעניים הרגילים על הדלתות הנעולות של הבתים הריקים לאורך רחוב שוהדה מחוקים אבל במקומם מודבקות מודעות נייר עם מסרים (באותיות שחורות גדולות) מכוונים אל החיילים. דוגמאות: ” חייל! התגייסת להגן, התגייסת לשמירה. אל תשתף פעולה עם פוליטיקאים מושחתים. אל תגרש יהודים.””חייל ! אתה לא מכונה. אתה בן אדם עם רגש ומחשבה””חייל! מדיך לא מכסים על פשעים אז אל תגרש יהודים!” הלוואי וניתן להסיק מההפצרות הללו שבאמת יהיה פינוי מהשוק הסיטונאי ולא רק משם.