חווארה יום שלישי, 31.5.05 בוקר. משקיפות: נורית ו’, יעל פ’, לירית ל’ (מדווחת) הגענו ב- . 8:10 א. מפקד המחסום קרא לנו מיד הצידה לשיחת הבהרה. ביקש שלא נפנה לאף אחד מהחיילים מלבדו ושלא נעבור לצד של הקרוסלות. הבטחנו שכך נעשה.8:15 מכונית מעוכבת במשך זמן רב. לא הצלחנו לגלות למה בדיוק, כפי הנראה עלתה על “מספר מוות”. בשב”כ אין תשובה. יושבי המכונית מתוסכלים, שולחים מבטים שואלים ומתחננים. לאחר שעה, אני מודיעה לא. שמדובר בעיכוב לזמן לא לגיטימי ושאני מתכוונת לעשות טלפונים ושלא יחוש שזה נעשה מאחורי גבו. הוא יודע שעברה שעה ובדיוק משחרר אותם- 9:20 הם נכנסים לשכם מנופפים לשלום.10:00 אשה ניגשת אלינו ומספרת שהבן שלה מאושפז בירושלים ורק בעלה קיבל אישור לבקר אותו, היא גם רוצה, מן הסתם. היא יכולה להישאר ללון איתו והאב לא. אנחנו מנסות לברר את העניין לעומקו עם המת”ק ונאמר לנו שכך זה תמיד ואין מה לעשות. היא צריכה להגיש בקשה ברשות ואלו מעבירים אותה לצה”ל שמחליט מי כן ומי לא. “כנראה שיש איתה בעיה”. אנחנו חוזרות אליה והמשפחה כולה מאוכזבת. הבעל מספר שעל אף שאין להם או לאף אחד שהם מכירים בעיות עם החוק או עם צה”ל, לאשתו לא מאשרים, באופן קבוע, כל תנועה חריגה.10:30- מעוכב בחור שבתיקו נמצא חומר בלתי מזוהה. מתפרי התיק יוצא מעין פלסטיק מפוחם. הוא אינו יודע מה זה. זה נראה כמו מילוי של התפרים המהווים מעין שלד של התיק, אבל אין לדעת. לאחר שהוציא פריט פריט מתיקו ונחקר ע”י מפקד המחסום וקצין המת”ק, הוא משוחרר לדרכו.11:00- ניגש גבר,זמר, לנאדים (נהגנו האהוב) ומספר שלא יכול להיכנס לישראל על אף שמקבל הזמנות רבות לשיר באירועים ואינו יכול להתפרנס. הוא הגיש בקשה לפני שנה וסורב. סיכמנו שינסה שוב ויפנה אלינו באם יסורב שוב. נתתי לו את מספר הטלפון שלי.לאורך כל המשמרת ניגשים סוחרים, מתחננים על נפשם מספרים על המשפחות ושואלים כיצד יחיו עכשיו, שסגרו להם את הבאסטות. “יש לי 6 בנות ואישה, איך נאכל עכשיו, יש לי משמשים, אנחנו ננקה שם”. הצבא הציב שתי ניידות משטרה משני צידי המגרש לוודא שחלילה לא יחזור אף סוחר למכור בזדון.בדרך חזרה- 6 מכוניות בתפוח. לכיוון ת”א ואחת במחסום לכיוון חווארה.