חווארה דרום, יום ב’ 27.9.04 אחה”צ משקיפות: ענת ד’, כליל ז’, מיה ק’ (מדווחת) סיכום: משמרת שגרתית ומייאשת. מעוכבים לשעות רבות שלא שוחררו. שמענו שבצומת תפוח תורים לאין קץ. בהגיענו היה תור של כ- 15 מכוניות (מתוכן הרבה משאיות) מדרום וכ-20 בכיוון ההפוך. עם עצירתנו ניגש אלינו נהג משאית שהוביל מים עם כלור (אם הבנו נכון) לסלפית. הוא סיפר שהגיע אתמול בארבע אחה”צ למחסום חווארה, ולא הורשה לעבור. הוא ישן הלילה בסמוך למחסום, חיכה היום שעות לאישור מעבר, וכעת מחכה כבר כשעה במחסום שבצומת תפוח. הכלור מתאדה והולך מהמיכלים. קישרנו אותו עם המוקד ההומניטרי, שהבטיח לסייע. 13:45 חווארה דרום עם הגיענו מצאנו 22 מעוכבים, חלקם טוענים שהם מחכים כבר כשלוש שעות. בין המעוכבים בחור צעיר שאשתו ההרה ובתו הקטנטנה חיכו שישוחרר (הן הורשו לעבור קודם לכן). המשמרת הקודמת טפלה בו. שוחרר כעבור כחצי שעה. בין המעוכבים רופא העובד בבית חולים מוקאסד בירושלים, בעל אישור בתוקף. במת”ק לא ענו לטלפון, וגם לא ראאד בסלולרי. המוקד ההומניטרי בקש להתקשר שוב “בעוד חמש דקות”, ואז לא היתה תשובה בטלפון. טלפון לדליה באסה פתר את הבעיה תוך 10 דקות, והרופא שוחרר עם גל המשוחררים. החיילים טענו שמהבוקר יש בעיה בקשר.14:10 – 4 מעוכבים שוחררו.קילוח העוברים במחסום לא היה גדול. החיילים שקטים בדרך כלל, אם כי אחד מהם הרים את קולו מידי פעם לעבר המעוכבים: “למה אתה יוצא מהג’ורה? מישהו הרשה לך?” (כל משפט נאמר פעמיים, להדגשת האפקט). הוא לא הרשה להם לשבת על מעקה הבטון של המכלאה, אם כי בתוכה היה רק ספסל אחד (ואחד נוסף שבור, שאי אפשר לשבת עליו), והיו מעוכבים שחיכו שם שעות רבות. גם מים בעוקב אין, והחיילים הרשו לנו לתת למעוכבים מיץ אדום וקר שהיה במיכל שלידם. הם לא הציעו אותו מעצמם למעוכבים. 14:45 – 12 מעוכבים. כולם צעירים.הגיע תושב ואדי ערה, עם תעודת זהות כחולה. לפי דבריו, בנו בן ה-14 נכנס באחד הימים הקודמים לשכם דרך מחסום אחר. הוא ביקר את סבו המאושפז בבית החולים. כעת האב בא לאסוף את בנו מהמחסום, אך לא נתנו לו לעבור את המחסום הדרומי (אסור לבעלי ת.ז. כחולה). בקש את עזרתנו. ע’ הלכה עם ת.ז. למחסום הצפוני, והנער עבר. 15:30 – 20 מעוכבים. לטלפון למת”ק ענתה מ’ שהסבירה שהם יודעים ששחרור המעוכבים לקוי, אבל יש עכשיו בעיה בטחונית (סודית) שמקשה על שחרורם.מכונית שעל דפנותיה רשום TV משתהה במחסום. בתוכה 5 עובדים של רשתות טלויזיות שונות. אחד שכח את תעודת הזהות והאישור בבית. אחרי דין ודברים ממושכים (החמישה היו עליזים, למרות המצב) הם הוחזרו כלעומת שבאו. 16:20 – 11 מעוכבים שוחררו. מעוכב נוסף לא הורשה להמשיך בדרכו לשכם, ונאמר לו לחזור לביתו בחארס. הוא התווכח, ומפקד המחסום עצר את שחרור המעוכבים, עד שהבחור יסתלק. החלה התמרמרות בין המעוכבים, ולחץ על הבחור לפנות את המקום. נסיון התערבות שלנו בעדו לא הצליח.16:30 – 10 המעוכבים שנשארו במכלאה מובלים בשורה עורפית למחסום הצפוני.על הצומת שבין חווארה דרום לצפון עמד בחור חרדי, בחליפה שחורה, מגבעת שחורה וציציות לבנות בוהקות המשתלשלות על מכנסיו. הוא עמד וחילק לעוברים ושבים דפי כרומו כפולים, עליהם תמונת הרבי מלובאביץ’ ומסביב משפטים קצרים. החלק הפנימי של צמד הדפים היה כתוב כולו. מה כתוב איני יודעת, כי הכל היה בערבית צחה. אחד המעוכבים שאחז דף כזה כסביר לנו, שעל הדף מופיעות “שבע מצוות בני נח שגם המוסלמים חייבים בהם”. איני בטוחה שהמוסלמים מכירים את הביטוי, או שזהו הסברו של האברך.אגב, על כביש 5, כ-10-15 ק”מ מצומת תפוח ואולי יותר, יש שלט דרכים גדול הנושא את תמונת הלובאביצ’ר עם כיתוב בערבית.עושה רושם שמתקיימת מתקפת חב”ד…16:45 – אנחנו עוזבות.בצומת תפוח בדרכנו חזרה, כ-20 מכוניות לכיוון דרום.במחסום פתע הממוקם מספר ק”מ מערבה מהצומת (על כביש 5) משתרך תור ענקי של כ-40 מכוניות.