חומסה: חלוקת מאווררים ונוכחות מגינה
לא רק הכיבוש מתעלל בפלסטינים, גם מזג האוויר – החום הבלתי נסבל ועצירת הגשמים, מקשים עליהם מאוד. אלה פגעי טבע שאותם הפלסטינים לוקחים בחשבון וחיים איתם, ובכל זאת החיים ב-40 מעלות הם בלתי נסבלים. לכן, כשהתקבלו כמה בקשות למאווררים, פנינו לחברות מחסום ווטש להתגייס ולתרום כדי שנקנה מאווררים. החברות תרמו ברוחב לב ויצאנו לבקעה עם מכונית עמוסת מאווררים. בנוסף הבאנו חמש שקיות גדולות עם מזון, שנאוה הביאה מתורם יפואי. היתה פנייה נואשת של משפחה אחת ממגורשי ראס אל עין (עוג’ה) שביקשו אוכל. הם הגיעו לרעב ממש.
החלטנו לקחת את הדרך הארוכה יותר לעוג’ה, דרך כביש אלון, שעוברת ליד טייבה (בגדה) משום שקראנו בדוחות של ‘מסתכלים לכיבוש’ על התקפות אלימות של מתנחלים על קהילה בצומת טייבה, ועל מחסום ארעי קשה בכניסה לעיירה. מרחוק, על הגבעה מדרום לטייבה, ראינו טור ארוך של מכוניות ומשאיות. התקרבנו לכיכר שבצומת, ראינו ארבעה חיילים עם נשקים שלופים, שעוצרים את התנועה היוצאת מטייבה. אף מכונית לא יצאה מהעיר בכל הזמן שהיינו שם. בתחילה צפינו על המחסום מעברה השני של הכיכר, די קרוב, אבל לפתע צצה מאחורינו ניידת משטרה והתקרבה אלינו. כדי להימנע ממעצר שווא הסתובבנו וחזרנו על עקבותינו עד שהתחמקנו מהמשטרה באחת הפניות.
המשכנו וירדנו בדרך המתפתלת החולפת ליד המראה העגום של מאערג’את וקהילות אחרות, כולן גורשו מאדמותיהן באכזריות, והגענו לאל עוג’ה. באוהל אירוח פגשנו פעילים ישראלים ובינלאומיים מתכוננים לצאת לנוכחות מגינה בסטיח (אזור יריחו) ומדרום לאל עוג’ה.
חברנו לעודד פפוריש וענת פולק ויחד הגענו למשפחה, שגורשה לפני כשנה מראס אל עין (עוג’ה) וחיה בבדידות לא רחוק מכביש 90. בדרכנו לשם ראינו שגם שם, על גבול שטח A הוקם מאחז והם כבר מטרידים ופולשים לאוהלי המשפחה המבודדת. במקום יש כמה מטעי תמרים של תושבי יריחו, אבל לבדואים משבט הג’הלין אסור לרעות את עדר העיזים שלהם והם לא מוצאים פרנסה באזור. אנחנו הגענו אחרי בקשות נואשות שלהם לאוכל. הבאנו אוכל ומאוורר. ישבנו עם האב מ’ ושתי בנותיו המקסימות באוהל האירוח, התפתחה שיחה חמה, אך לא יכולנו שלא לתהות כמה זמן תוכל המשפחה העדינה הזו להחזיק מעמד, ללא יציאה למרעה ותחת התקפות מרושעות של השכנים החדשים.
המשכנו לצפון הגדה. ממול לרועי ולבקעות, במקום בו עברו בעבר המכליות להביא מים מעאטוף, עבדו במרץ בולדוזרים ישראלים. המטרה להעמיק את הקו המפריד בין הבקעה למרכז הגדה בקילומטר וחצי, עמוק בתוך שטח B. התושבים מספרים שההרס שמדינת ישראל גורמת שם לתשתיות הוא עצום. האזור היה עתיר חקלאות, כשהמים הגיעו בצינורות משטח A ומבארות. הצבא הישראלי ניתק והרס את הצנרת וסתם את כל הבארות. הלב נשבר למראה ההרס של האזור שהיה שופע, שבמהרה הפך לצהוב ויבש.
ביקרנו במקחול והבאנו לכל המשפחות מאווררים. אחת המשפחות החביבות עלינו במיוחד היא משפחתם של א’ ור’ (בתו של אבו סאקר). האווירה שם תמיד נעימה ורגועה, כשהילדים יושבים איתנו ועם הוריהם ומשתתפים איתנו בשיחה. גם העובדה שהם לעולם לא מבקשים דברים תורמת לאווירה הנעימה.
אצל י’ ונ’ היינו המומות ממצבה של נ’ – בנה חסין בן ה-18 נמצא כבר ארבעה חודשים במעצר מינהלי וזה שבר אותה פיזית ונפשית. היא הזדקנה ורזתה עד שנראית כרוח רפאים. חסין אמור להשתחרר ב-8 באוגוסט, אבל מנסיוננו ישראל יכולה להאריך את מעצרו בעוד שישה חודשים, מה עוד שאף אחד לא יודע על מה הוא נעצר; אין ולא היה פה משפט ולא אישומים. מאז בן גביר המצב בבתי הסוהר עבור פלסטינים הוא כל כך מזעזע, ואין לדעת באיזה מצב, איך ומתי ילד בן 18 ישוב למשפחתו.
גם בחומסה הבאנו מאווררים לשמחת המשפחות. תושבי חומסה סיפרו לנו כמה ימים קודם לכן נכנסו מתנחלים לכפר, לתוך הבתים, התישבו שם והתנהגו כאילו הם בביתם. (ראו סרטון). בשש בערב התחלנו לעשות את דרכנו הביתה, אבל אז פנו אלינו תושבים שביקשו שניסע מזרחה, למקום בו רועים הסבא ונכדו. הם ראו טנדר צבאי שנסע לעברם והם מודאגים. נסענו לשם אבל לא יכולנו להגיע אל הרועים, כי הם היו כקילומטר מהשביל ולא הייתה גישה אליהם. יצרנו קשר איתם, כשאנו משקיפים מרחוק, והם דיווחו שחיילים הגיעו אליהם ברגל והם מגרשים אותם מהמרחב הפתוח. התפתח שם ויכוח שבסופו, כרגיל, הפלסטינים החלו לעזוב את השטח ולחזור לעבר המאהל. אנחנו נסענו אחריהם כדי להבטיח אותם שהחיילים לא יתנכלו להם בדרך.
לאחר מכן אספנו פעילים בינלאומיים מהמאהל הראשון של חומסה והבאנו אותם לקהילה המרוחקת ביותר ללינת לילה ולנוכחות מגינה על הקהילה שהותקפה קשות לפני כשלושה חודשים.
רק בשעה 20.00 יצאנו בדרכנו הביתה.
תיאור מיקום
בקעת הירדן
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בקעת הירדן היא הרצועה המזרחית של הגדה המערבית. שטחה קרוב לשליש משטח הגדה. חיים שם כ 10,000 מתנחלים, כ 65 אלף תושבים פלסטינים בישובים. בנוסף, כ 15 אלף מפוזרים בקהילות רועים קטנות. בקהילות אלה אנשים חיים במצוקה קשה בגלל שני סוגי הטרדות: הצבא שהכריז על חלק משטחי המחיה שלהם, כשטחי אש, אימונים גוררים סילוק של שעות ארוכות ממגורים, בחום היוקד ובקור החרפי של הבקעה. הסוג האחר הוא התעללות על ידי פורעים הנאחזים בשטחי המרעה של קהילות הרועים, ובשטחי האש המוכרזים (מבלי שיגורשו). מיה תהום הרבים בבקעה משוייכים לחברת מקורות ואינם זמינים לפלסטינים תושבי הבקעה. הפלסטינים מביאם לצרכיהם מים בעוקבים בעלות גבוהה.
Bosmat HetzroniJul-16-2026סמרה. העץ מחפש צל
-
ח'לת מכחול / מקחול
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב קטן של קהילת רועים הנמצא בדרך להתנחלות חמדת. שני מאחזים סמוכים ממררים את חייהם של הפלסטינים, המתפרנסים ממרעה, והצבא מגבה את המתנחלים. כך הולכים וקטנים שטחי המרעה האפשריים. ילדי המקום לומדים בבית הספר ביישוב עין אל בידא. תורים ארוכים בני 3 שעות לפעמים משתרכים במחסומי חמרה ותיאסיר המובילים לעיירה טובאס, וכך קשה לקבל מים
, אספקה ולמכור את הגבינה, החלב והבשר שמייצרים התושבים למחייתם.
בעקבות פיגוע קטלני במחסום תיאסיר בפברואר 2025 נסגר המחסום לחלוטין בינתיים.
(מעודכן למרץ 2025)
-
חומסה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יישוב של קהילת רועים בבקעה. היישוב נידח בשטח C. אין דרכים נוחות להגיע אליו. תושביו מתפרנסים מעדרי הצאן שלהם. בדומה לקהילות רועים אחרות הם חיים ללא תשתיות בסיסיות. קהילת רועים זו חשופה להטרדות מתנחלים ולהריסות רכוש מצד הצבא באמצעות צווי מינהל אזרחי. בשנים 2020-2021 הפקיעו,פינו, והרסו את חומסה 9 פעמים!Bosmat HetzroniJul-16-2026סמרה. העץ מחפש צל
-