אבו דיס והסביבהיום שני 12.2.07 אחה”צמשקיפות: יעל י. רות א. צרויה ש. אילנה ד. (מדווחת)14:00 – 17:45מת”ק ומעבר הזיתיםמגרש החנייה בצד הפלשתיני של מעבר הזיתים היה יותר עמוס מאשר בביקורנו הקודם, אך רק קומץ של אנשים עבר בכיוון לירושלים. תלמידים שעברו ללא בדיקה, נאספו על ידי הוריהם בדרכם הביתה לאבו-דיס. אנחנו לא הורשינו להיכנס למעבר מהצד הפלשתיני והיות ובמערכת הקריזה הייתה תקלה, לא הבנו מה שניסו לומר לנו בכניסה. שני שומרים אזרחיים ניגשו אלינו והורו לנו לצאת מהמחסום מהכיוון שבו נכנסנו, ולהיכנס מהצד הישראלי. בתגובה לשאלתנו האם עלינו לעשות את כל הדרך העוקפת בכדי להגיע לכניסה הישראלית, פתחו לנו השומרים את השער, שלעולם אינו נפתח – אולי למעבר אמבולנסים. האם נמנעה מאתנו הכניסה מהצד הפלשתינאי בכדי למנוע מאתנו לראות את אופן הבדיקות הנערכות שם? בינתיים הגיעה מונית בעלת לוחיות רישוי פלשתינאיות מגשר אלנבי, היא נשאה עמה נוסעים וכמה מזוודות עמוסות. הן הנוסעים והן הכבודה עברו כנראה בדיקות דקדקניות ולא יצאו מהמעבר עד שאנחנו עזבנו, כשעה אחרי הגיעם.בכניסה מהצד הישראלי, שוב בהעדר רמקולים, לא הצלחנו להבין מה ניסתה החיילת שמעבר לזגוגיות הביטחון העבות, לומר לנו. אחרי כמה דקות הופיע ארז, סגן מפקד המת”ק, עם אילנה המסייעת על ידו. הוא אמר שהוא מוכן להשיב על כל שאלותינו כי מפקדו, אלישע, אינו נמצא. הוא ציין גם את היכרותו עם ענת ממחסום ווטש.ארז סיפר לנו שהוא מנפיק אישורים, בדרך כלל לצורכי ביקור בבתי חולים ומרפאות, ושהשירות ניתן החל מ- 8 בבוקר. המעבר משרת את תושבי אבו-דיס, אל עזריה, סוואחרה וא-זעיים, אבל במקרי חירום מגיעים הנה גם תושבים ממקומות מרוחקים יותר, אפילו מחברון. לדבריו בדרך כלל אין יותר מ- 100 עד 150 אנשים הממתינים לכניסה למת”ק, ואלה כולם נכנסים תוך יום. אין צורך להנפיק מספרים כי הכל מתנהל בצורה מסודרת ומשביעת רצון. במידה ויש תור, אנשים יכולים לחכות בסככה המיועדת לכך בה יש מים קרים ושירותים המנוקים פעמיים ביום (!). המת”ק הזה אינו מקבל החלטות באשר למי זכאי לקבל כרטיס מגנטי או תסריח, אבל אנשים באים לקבל את הניירות הניתנים כאן על סמך אישור המתקבל באמצעות המחשב ממת”ק בית אל. ארז אינו יודע מה יקרה לאוכלוסייה שבדרך כלל מקבלת שירותים במת”ק עציון, עכשיו כשזה נסגר לשיפוצים.הוא סיפר לנו שתוך כמה ימים יגיע גם שוטר למעבר הזיתים, עד אז על האנשים לנסוע ליריחו בכדי לקבל בחזרה ניירות או רישיונות שהוחרמו מהם.מחוץ למעבר פגשנו נהגי מוניות שהתלוננו על העדר עבודה, הם מתגעגעים ל”ימים הטובים” של הפישפש באבו דיס. מעטים באים למעבר ומרחב התנועה המאושר לנהגים מוגבל ביותר. הם הצביעו על גדר התיל המסיבית שהוקמה לאחרונה בוואדי שבין אל-עזריה והכביש הראשי. תוך מבט לעבר הוואדי יכולנו לראות קבוצה של ילדים המחטטים בזבל.הקונטיינרבנסיעה למחסום הקונטיינר דרך אבו דיס, סטינו מדרכנו ופנינו ימינה כקילומטר אחרי אוניברסיטת אל-קודס – לפני סופרמרקט גדול, כפי שהדריכו אותנו הנהגים במעבר הזיתים. משם צפינו על המחסום שמצדו המזרחי של שייח סעד, ה”מגן” על מתנחלי קדמת ציון שליד מלון הצוק בצִדה המערבי של החומה. הגענו למחסום מכיוון אבו דיס בנסיעה על מה שהיה פעם כביש והיום הוא רשת של מהמורות ההולכות ומעמיקות. משני הכיוונים לא היו תורים ארוכים, כמה מוניות נעצרו, הניירות של נוסעיהן נבדקו והן נסעו לדרכן כעבור דקות ספורות. היה מספר לא מבוטל של מכוניות פרטיות. גם הולכי הרגל עברו ללא הפרעה ולא היו מעוכבים. כששאלנו את מפקד המחסום אם נוכל לפתוח את השער (הסגור בחוט תיל דק) ולנסוע דרך קידר, נענינו שנחזור בדרך שבה באנו. עוד לפני שהספקנו לכוון את מכוניתנו לכביש שאושר, חזר בו המפקד וביקש מאתנו שניסע דרך קידר ונראה את הדרך בחזרה לירושלים לבעלת מכונית ישראלית שאבדה את דרכה והגיעה לוואדי נאר מכיוון בית לחם. המפקד לא רצה שהנהגת תחזור דרך הרשות הפלשתינית. כשהגענו לצומת מעלה אדומים, עצרה הנהגת שמאחורינו ונכנסה לאל-עזריה. כנראה שחסכה לעצמה נסיעה ארוכה מסביב בכדי להגיע למחוז חפצה.א-זעיים נסענו לא-זעיים בכדי לפגוש שנית את בעל המוסך עמו התיידדנו בשבוע שעבר. בית המלאכה שלו כבר היה סגור ולא מצאנו בני שיחה אחרים. בצאתנו מהכפר המכותר הזה גלינו עוד מחסום קטן, שהוקם במהלך השבוע האחרון, הבודק את כל המכוניות הישראליות הנוסעות לירושלים. כל הניירות נבדקו על ידי שומר אזרחי ומספריהם נרשמו על ידי חיילת שישבה לצדו. כך נחסך זמן במחסום א-זעיים הראשי, ולבעלי אישורי יציאה אין צורך לעבור דרכו.