בית לחם וסביבתה, יום ה’ 22.12.05, בוקר משקיפות: ג’ודי ש., תמר א. (מדווחת) 07.15 – 08.05 – מחסום 300 החדש. קצת לפני מחסום 300 הישן הוצב שלט שעליו כתוב “Farewell “; כשבאים מכיוון בית לחם אומר שלט אחר “ברוכים הבאים לירושלים” – סימנים נוספים לכך שעל פי תפיסת הממשלה המחסום אמור להפוך לגבול. את המחסום הישן, המכוער, כבר מתחילים לפרק.אנחנו נוסעות תחילה לכיוון קבר רחל. להפתעתנו השער פתוח ואנחנו נכנסות לראות מה יש מאחוריו. אנחנו מגיעות לכביש שומם לגמרה, אין נפש חיה, אפילו חייל לא נראה. פעם זה היה כביש 60, הכביש המרכזי שהוביל דרך בית לחם לחברון ודרומה. עכשיו הגישה היחידה לכביש דרך השער. בשוליה המזרחיים של הכביש נמצאת חומה שטרם הושלמה ושמפרידה את בתי הכביש על תושביה מעירם – עד שיעזבו. מיד מאחורי קבר רחל הכביש חסום לכיוון דרום; לכיוון צפון נמצאת החומה עם המחסום החדש. מבנה הקבר נראה כמו מבצר, בקושי רואים אותו מרוב רשתות ההסוואה של הצבא.אנחנו חוזרות למחסום, מחנות את הרכב ב”חניון אוטובוסים ורכבי הסעות” ריק ומסתכלות מהכניסה לכלי רכב על בדיקת המכוניות שמתבצעת באמצע המעבר דרך המחסום. מטעם משרד התיירות הוצב שלט לכבוד צלייני חג המולד: “Visit Jerusalem and Bethlehem an engagement with peace”. תנועה דלילה של מכוניות והולכי רגל משני הכיוונים, שני אוטובוסים של תיירים יוצאים מבית לחם. אחד מהולכי הרגל היוצאים מתלונן שרק אחת מארבע עמדות הבדיקה פתוחה, אך גם מאשר שאין הרבה אנשים. צרפתייה שמגיעה כל כמה חודשים כדי ללמד בבית לחם פותחת שיחה איתנו. בבית לחם, היא אומרת, האנשים עצובים, אין תקווה. היא מספרת לנו כיצד נראה מעבר הולכי הרגל שלנו אסור לראות: מכיוון ירושלים, אחרי שעוברים את בדיקת הדרכון בעמדות הזכוכית בכניסה למבנה, מגיעים לאולם גדול ולא יודעים לאן להמשיך. לבסוף מגלים דלת מסתובבת קטנה, רואים חסימות של המשטרה, ומשם מגיעים לעוד חסימה שמאוישת בחיילים ונראית כמו המחסומים שהיינו רגילות להם, אז נמצאים ליד החומה ונכנסים לבית לחם. כשבאים מבית לחם, הכניסה אינה דרך הדלת הראשית, אלא צריכים להישאר צמודים לחומה עד שמגיעים לדלת קטנה שמובילה אל שביל ארוך ויורד – ניתן לראות אותו מבחוץ – לא יודעים לאן. לבסוף מגיעים למכונה שבודקת את המזוודות ואחר כך לעמדת הבדיקה של הדרכונים עם שלט שעליו כתוב “ביקרו בירושלים, עיר השלום” ושמקושט בעצי זית וסמלים נוצריים. הקרוסלות, היא אומרת, צרות מדי בשביל מזוודות, וכל הדלתות בפנים חשמליות, כך שבלחיצת כפתור אפשר לסגור אותן, וכל אחד תקוע איפה שהוא בדיוק נמצא. התקשורת, כלומר פקודות החיילים, מתנהלת רק על ידי רמקולים. היא אומרת שאפילו שמעה אותם כשאיש לא היה בבדיקה, אולי עשו תרגול. דבריה מבטאים זעזוע, פחד.בעוד שאנחנו מדברות, נמאס לחיילת שיושבת בעמדת הכניסה למכוניות והיא דורשת שנתרחק. זזנו קצת, זה לא הספיק לה: “אתן עדיין בשטח עבודה”. זזנו עוד קצת. מגיע חייל ושואל בטון ידידותי: “מה אתן חושבות על המעבר?” אנחנו מתקשות לתרגם את הזעזוע שלנו למילים והוא אומר: “זה כל כך נורא? אני חושב שזה יותר טוב מנמל תעופה”. הצרפתייה מתחילה להגיד לו מה היא חושבת על “המעבר” ועל החומה ושהם מייצרים את הטרור, ונתקלת, כצפוי, בחומת הארגומנט הביטחוני.אנחנו עוד מעיפות מבט אל הכניסה להולכי רגל. גם כאן עוד דוגמאות מצמררות למכבסת המילים שהופכת יותר ויותר למציאות שלנו: “ברוכים הבאים לנקודת הביקורת. … שמרו על הסדר והניקיון. המשך יום נעים”. “יציאה לחניונים. שהות נעימה ובטוחה”. גם כאן רק אחת מארבע עמדות הבדיקה מאוישת. כמעין “קומה שנייה” נבנו מסדרונות מתכת שמהם החיילים יכולים לשלוט בכול בשעת הצורך. גם כאן, אחרי כמה דקות נמאס לחיילים שנעמוד כאן, שנצא מהבניין. 08.15 – מחסום המנהרות. ליד המחסום עבודות תשתית, כנראה בשביל הגדר/חומה שתקום על כביש 60.צומת כביש 60 – כביש 375 (לביתר עילית). משטרה כחולה מסדרת את התנועה. 08.25 – מחסום צומת גוש עציון. מאויש מכיוון חברון. 08.27 – 09.00 – מת”ק עציון.כאשר אנחנו מגיעות נמצאים שלושה אנשים לפני החלון לקבלת כרטיס מגנטי ושלושה לפני הקרוסלה. כעבור חמש דקות מגיעים עוד שני אנשים, וב-8.45 עוד שבעה. בסככה קר מדי מכדי לשבת על כסאות הפלסטיק. ליד חלון מס’ 3 שלט חדש: “נא לשמור על הניקיון”. איש מבוגר דובר עברית מספר לנו את הסיפור המוזר של צעיר שביקש כרטיס מגנטי. כאשר הגיע בפעם הראשונה לפני כחודש, אמרו לו “לכתוב מכתב רחמנות ונראה” ולחזור ב-12.12. ב-12 אמרו לו עוד פעם לכתוב “מכתב רחמנות” ולחזור ב-22, היום, ועכשיו כבר דחו את הבקשה מבלי לומר שיחזור. משחק השפלה חדש?09.15 – אל-חא’דר. הרבה מוניות. אין נוכחות צבאית09.17 – מחסום בית ג’אלה. לא מאויש.09.25 – 10.00 – מחסום וואלאג’ה. ליד המחסום, שבדרך כלל שקט, קבוצה של כ-15 מעוכבים שמתחממים במרחק של כמה מטרים מהמחסום מסביב למדורה שהדליקו כנראה תושבי ולג’ה שעובדים במטעים שלהם. המג”בניק שמדבר איתנו טוען שישחררו אותם “עוד מעט”, אך אנחנו לא בטוחות שבעמדת החיילים באמת מישהו ממלא את הטפסים בעניין שהייה בלתי חוקית בישראל. בעוד שאנחנו מחנות את הרכב, מורידים את המעוכבים אל המחסום ואחד המג”בניקים ממלא טפסים, לוקח שתיים-שלוש דקות לטופס, ואחד המעוכבים משמש כנראה מתרגם.