קלנדיה, יום ב’, 7 ביוני, אחה”צ טובה ש., נעה ע., חוה ב., שרה א. ( מדווחת) מחסום א-רם: 4 מעוכבים. שב”חים שנתפסו בסביבות המחסום והובאו אליו ע”י ג’יפ מג”ב. שלושה ממתינים כמחצית השעה, הרביעי – כשעתיים. הם ממתינים שהקצין שנטל את תעודותיהם ונסע מן המקום יחזור, וישיב להם את תעודותיהם לאחר שיחתמו על התחייבות שלא להיכנס שוב לתחומי ירושלים. תוך כדי שאנו משוחחות אתם, מגיע בחור צעיר. ידו חבושה. הוא היה מעורב בתאונה ונלקח לבית החולים. תעודותיו נותרו ברכב. הוא מסביר שהוא במעצר בית משש בערב ועד שש בבוקר וכל פרטיו כולל תמונה מצויים במחשב. ואכן כשפרטיו עולים במחשב מפטירה ענת – האחראית במחסום – כמי שמצאה שלל רב: “ההההא עבריין אתה, עבריין גדול!”, “לא, רק גנב קטן” הוא משיב “בשביל לאכול, לא בשביל התענוג”. כיוון שבמחשב אין ציון השעות של מעצר הבית, מעכבים אותו. הוא מתקשר לביתו על מנת שיביאו למחסום את הטופס המאשר לו תנועה במשך היום. הוא מבקש שיזדרזו כי הוא סובל מכאבים ביד. אנחנו עוזבות לקלנדיה וכשאנחנו חוזרות לאחר כשלוש שעות, הבחור עדיין שם. כעת הוא עצור וממתין למשטרה שתאסוף אותו. החיילים במקום לא מוכנים לתת לנו שום הסבר לסיבת המעצר ולא מאפשרים לנו לדבר אתו. מחסום קלנדיה: העבודות בטרמינל נמשכות ומגיעות עתה עד המחסום ממש. כיוון שכך, המקום צפוף מאוד, רעש המכונות מחריש אזניים, שלא לדבר על רסיסי הסלעים שמעיפה מסביב המכונה המשברת אותם. טרם התאוששתי מהעובדה שהעלימו הר להקמת המונסטרה המכוערת הזאת. שאלנו ונענינו שהעיצוב והתכנון – פאר היצירה של רשות שדות התעופה, כולל הצבעים המרהיבים. המחסום עמוס אנשים. חייל מבקש באופן אקראי תעודות מאנשים שעוברים לכוון צפון: “בדרך כלל אנחנו לא בודקים את העוברים לכוון רמאללה, לפעמים יש חריגים” הוא מסביר. יוחאי, מפקד המחסום שואל אם אף אנחנו מתכוונות לעבור את הקרוסלות לכוון צפון. אנחנו משיבות שאולי. “אסור לכן, אל תתחילו שוב עם הויכוח הזה”. הוא דואג לבטחון שלנו. אשה צעירה יושבת במתחם המחסום. היא מעוכבת שם שעה ארוכה. היא ביקשה לעבור את המחסום יחד עם משפחתה. הם מתגוררים בירושלים ובעלי דרכון אמריקאי. כולם מורשים לעבור מלבדה בטענה שהויזה שלה מזויפת. לקראת עזיבתנו את המקום, משפחתה פונה לכוון ירושלים והיא שבה לרמאללה. אדם צעיר בעל תעודה כחולה נלקח, מסיבה לא ברורה, למבנה הממקום מזרחית למחסום. דני, איש המת”ק במקום, טען שהוא לא יכול לאמר לנו את הסיבה לכך כי זה סודי. בתום כעשר דקות, הגיחה משם חיילת ובידה סכין מטבח מאוד גדולה. לא הצלחנו לקבל פרטים לגבי זה. בשלב מסוים, אנחנו הולכות לכוון צפון ויוחאי רודף אחרינו וחוסם את דרכנו. אנחנו מתעקשות לעבור. זה ירושלים. הוא מתקשר לחמ”ל ולאחר דקות ארוכות יורד מהעץ ומאפשר לנו לעבור “אבל רק עד המכולת – עד לשם יש לנו קשר עין” (????). תוך כדי שאנחנו ממתינות לאישור לעבור, הוולונטר צועק לעברנו “אני אלוף משנה במילואים ואני אומר לכם אתם בושה והרס למדינה הזאת יותר משלושים שנה”. בדרכנו חזרה, אנחנו ננזפות על כך שעברנו במסלול הרגיל ותעודותינו נלקחות ומושבות כעבור עשר דקות לאחר בדיקה במחשב. אנחנו מתבקשות לעבור להבא במסלול הצדדי הריק מאדם “כי אתן מסכנות את החיילים שלנו” – מסבירה טל הקצינה. נו.