א-רם וקלנדיה 03.07.05 יום א’, אחה”צ צופות: איילה ז., נטע א. ותמר פ. (מדווחת) א-רם03:00אחה”צ:מנינו עשרים מעוכבים במחסום, רובם עמדו בשמש הקופחת, וקבוצת נשים שישבה בצל. חלקם סיפרו לנו שנתפסו בסביבות השעה 11:00 לפנה”צ ושהם מוחזקים שם משעה זו. מפקד המחסום טען לעומתם שהם מעוכבים “רק” שעה וחצי. טלפנו לשאדי שהבטיח לבדוק את המצב. כשהחיילים ראו אותנו משוחחות עם הפלסטינאים הם העבירו אותם למקום אחר- כולל את הנשים- הרחק מאיתנו לצדו המרוחק של המבנה. מנקודה זאת ואילך כל הקבוצה שהתה בשמש. התקשרנו לשאדי שוב והוא אמר לנו שיטפל בעניין תוך דקה. ראינו את ראשון המעוכבים משוחרר ומנופף לנו לשלום. האמנו שהשאר ישוחחרו גם הם והמשכנו בדרכנו לקלנדיה. קלנדיהסמוך למחסום, פגשנו תושב מכפר עקב שעובד ברשות המוניציפלית של ירושלים. הוא התלונן בפנינו על כך שהוא נאלץ לשלם ארנונה אל אף שאינו מקבל בתמורה דבר. הוא תיאר בפנינו את העלבונות והיחס הקשוח שהוא סופג מהחיילים במחסום בשעות הבוקר המוקדמות לפני שנשות ווטץ מגיעות. שיירות ארוכות של מכוניות עומדות בשני צידי המחסום. הצומת הדרומית הומה אדם לאורך כל זמן שהותנו שםת כמעט ללא כל תהתקדמות. לא יכולנו לדבר עם מפקדי המחסום (שהיו בישיבה באותה עת) ונציג המת”ק א. סירב לדבר איתנו. דוגמא מצוינת לאדם שהופך להיות חייל למופת!! היה עדיף אם לא היו בכלל נציגי מת”ק.מפקד הבטחון מיחידת ההנדסה, מ. ב., הלך לאזור של המוכרים, גירש אותם, אסף את תעודות הזהות שלהם ושם בכיסו. כששאלנו אותו למה הוא לוקח את התעודות שלהם הוא ענה שהם צריכים ללמוד לא להביא את הסחורה שלהם למחסום. טלפנו לא., ראש החטיבה (0507787175) והתלוננו על התנהגותו של מ. התשובה: הצבא אינו שלוחה של משרד החינוך. עד תום המשמרת שלנו תעודות הזהות לא הוחזרו.היינו עדים לפגישה של חתן מרמאללה ומשפחתו לבין שורה ארוכה של מכוניות בה חיכו הכלה ומשפחתה. הפגישה התרחשה בצד הצפוני של המחסום, כשהחיילים עם רוביהם משמשים תפאורה רומנטית לארוע, לצד הגדרות והחומות וא. שנדחף לפריים של התמונה.בסוף המשמרת שלנו פגשנו מספר מהמעוכבים מא-רם. מהם שמענו שאחרי שעזבנו חיילי מג”ב הפסיקו את שחרור המעוכבים והם הוחזקו שם עד לשעה שש אחה”צ.