בית לחם וסביבתה, יום א’ 03.07.05, בוקר משקיפות: סילביה פ., עפרה ב., חנה א. (מדווחת) אורחים:: עיתונאיות סוזנה מהונג-קונג ופטסי מעתון מקומי וערוץ TV עם צלם. 06:50 מחסום 300: בדרך אנחנו מבחינים במחסום פתע ע”י מר אליאס, אך לא עוצרות. במחסום בית לחם, בעוד אנו ממתינות לסילביה, פונה אלינו קצין שזה עתה הגיע עם הג’יפ שלו. הוא מספר שהמחסום הקבוע, במרחק כמה מאות מטרים לתוך השטח, היה אמור להיפתח בפברואר ועומד להיפתח בקרוב. יהיו לו ששה מסלולים להולכי גל, שניים לרכבים. קלנדיה שניה. כמה דקות אחרי כן, ניגש אלינו ג’מיל, בעל תעודה כחולה מירושלים, ששלח את המשאית שלו לבית לחם להתמלא ברהיטים. בדרך חזרה לירושלים קרתה התקרית: לנהג המשאית לא היו תעודות ואישורים נכונים והלה נעצר בשעה 18:00 בערב הקודם. יחד אתו נעצרו שני אחיינים שלו, ששהו כל הלילה בצריף לצד הדרך בצד הישראלי. הדוד נלקח לחקירה ואין יודעים היכן הוא. בבוקר הגיע ג’מיל ונחקר, הכל היה בסדר ואושר לו לקחת את המשאית אבל מפקד המחסום לא הרשה. בדיוק אז הגיע עוד ג’יפ עם קצין גבוה. עפרה שלנו ניגשה אליו וסיפרה את כל הסיפור. הקצין הבטיח לשלוח חוקרים נוספים שיבררו את הענין. כאשר טלפנו אחרי שעה וחצי, העניין הסתדר, לפחות לירושלמי וסחורתו. 07:30 אל חאדר: ההמולה הרגילה. אנו פוגשים את טארק ברגות, בעל שתי נשים, אחת פיליפינית, ואב ל 11 ילדים (2 מהפיליפינית שפגש אותה בתל אביב שם גר הרבה שנים). עכשיו אין לו עבודה, אין לו אישור כניסה לישראל והוא פתח בסטה באל חאדר. היות והוא לא נדרש לעבודה, לא יכולנו לעזור לו. 08:30 עציון מלא אנשים. אנחנו לוקחים הצהרות משמונה גברים, כולם “מנועי שב”כ” ושולחים אותם בפקס לאל”מ יאיר לוטשטיין בבית אל. אחרי זמן מה, סילביה עושה בדיקה אם הכל התקבל, ומבקשים את כל המכתבים בדואר ולא בפקס! הדבר נעשה ועכשיו נחכה לתוצאה. נדווח כאן בהמשך. בערב קבלתי טלפון מסאלם. אשתו, בת 32, ילידת חאן יוניס, רוצה לבקר את אמה הנמצאת בבית חולים בעזה. הן לא התראו שש שנים!!! אך לאישה הצעירה יש “מנוע שב”כ” על התעודה. טלפנתי לדליה בסה (שהייתה עוד במשרד בשעה 19:45). היא בקשה אישור אשפוז מעזה והייתה בספק אם יינתן לאישה בגלל “מנוע שב”כ”. המלצתי לסאלם לצלצל בעניין זה לפאריס. המשך יבוא.