אבו-דיס, סוואחרהיום שלישי 09.08.2005 בבוקר משקיפות: יעל ל., אורה ק. (מדווחת) אווירה כללית: שקט. 6:45 בבוקר הקונטיינר תנועה דלילה של מכוניות זרמה ללא כל בדיקות או עיכובים. כל החיילים במחסום היו אנשי מילואים. המפקד א. היה ידידותי והציג את עצמו בפנינו. מרבית המכוניות (משאיות ומוניות) באו מבית לחם. כשהתנועה התעוררה – פתחו החיילים טור שני למעבר מהיר.הדרך החדשה לעזרייה הייתה חסומה. הקצין א. הסביר כי הדרך צרה מדי למעבר מכוניות בשני הכיוונים ולכן חסמו כיוון תנועה אחד. לרכבים מיוחדים של תושבי המקום פתחו את השער לדרך החסומה. בזמן נוכחותנו ניתנה רשות לנסוע בדרך החדשה לאמבולנס ומכונית פרטית שהובילה רופאים. עזרייה בדרך לוואדי נאר וחזרה שמנו לב שרק מעט מאד מכוניות עברו את המחסום. 8:00 בבוקר אבו-דיס כשהגענו לפישפש לא ראינו חיילים במחסום. תושבים טיפסו דרך הפתח ליד החומה. לאחר מספר דקות הגיח ג’יפ צבאי. אנשי מג”ב לא ירדו מהג’יפ, אך ברכו אותנו בידידות. תושבים מקומיים, נשים עם ילדים ומשאות בידיהם, עברו ללא בדיקה. רבע שעה יותר מאוחר הגיח ג’יפ צבאי שני, ממנו הותירו שני חיילים ליד המחסום. החיילים ספרו לנו שהם מקורס חובשים צבאיים. הג’יפ המשיך למנזר.פלשתינאי (רמאדאן) יידע אותנו שלפני שבוע הוכה נער (בן 14) מאחר ועבר במרחק מה מהחיילים. איש שיחנו ניסה להתערב (בהצלחה? ללא הצלחה?). הוא הוסיף שלא מאפשרים למכוניות פלשתינאיות להשתמש בדרך לאורך החומה, גם לא למוניות, למרות שזו הדרך הקצרה לבית החולים “מוקאסד”. פלשתינאי אחר הוסיף שתושבי ירושלים יכולים לנוע בדרך.השער החשוף כוסה מצדו האחד בכיסוי שחור למנוע הצצה לצד השני. פינת הכיסוי כופפה ופתח צר איפשר לרזים ודקיקים לעבור לצד השני. לא היו חיילים בסביבה. תחנת הדלק הוקמה תחנת אוטובוסים (חברות פלשתינאיות שונות) להסעת התושבים. מרבית האוטובוסים נוסעים לשער דמשק. מלון הצוק עדיין עזוב.