א-ראם, קלנדיה יום שני, 19 בספטמבר 2005 אחה”צ. משקיפות: ליאת ד. ונעה א.י. (מדווחת) מכיוון שכולן היו בשפיים וירושלים נשארה באחריותנו (וזמננו היה קצוב), החלטנו לנסוע לקלנדיה. לאחרונה באבו-דיס ובקונטיינר לא קרה הרבה. בדיעבד התברר שדווקא שם היו הבעיות באותו יום. 14:30 א-ראם: לכל אורך הדרך לא ראינו מג”ב.במחסום תנועה דלילה אך בלתי פוסקת של הולכי רגל. עוברים די מהר. תור מכוניות. מלבד בדיקת התעודות, שוטר כחול עומד ומחפש ביסודיות על איזה סעיף הוא יכול לתת דו”ח לטרנזיט העומד מולו. בסוף הוא מוצא ומורה לו לעמוד בצד. אח”כ הוא צועק לנהג משאית שמעמיס אבנים ועפר סמוך למחסום שלא יעיז להזיז את המשאית. בהתחלה לא הוא ולא אנחנו הבנו למה. אח”כ התברר שהוא העמיס מעבר למותר (או למותר לו). השוטר צעק עליו ואמר לו שיש לו מזל שהוא הזהיר אותו ולא חיכה שהוא יזוז ואז לתת לו דו”ח, אך טרח לצלם אותו בטל’ הנייד שלו. כמה נהגים שחיכו ללקוחות מתחנפים אליו. אולי זו הדרישה. אולי זה יציל אותם מדו”ח מפוברק.המשכנו בטרנזיט לקלנדיה. הנהג סירב לקחת כסף. 15:15 קלנדיה:הרבה זמן לא הייתי בקלנדיה והיה די מדהים לראות את ההתדרדרות.הדוכנים שמוצבים בין אגזוזי המכוניות, הלכלוך והעליבות – הרבה מעבר לזכור לי.החיילים לא הטרידו אותם היום. כשחזרנו שאלנו את אחד הרוכלים בכיכר והוא אמר שאם החיילים מתחילים זה לרוב יותר קרוב לשש-וחצי שבע.במחסום אנשים עוברים די מהר עם הצגת תעודות. אחד הוחזר. אחת החיילות אפילו עזרה לזקנה אחת להעביר את השקים שלה. עברנו לאורך השביל המגודר משני צדדיו (ממש תחושה של כלא) אל מחסום הרכבים. עוברים מהר. מגיע אמבולנס מכיוון צפון. החיילת מזרזת חייל שמגיע לאיטו, כי מה בוער לו, “היא תיכף יולדת פה”, אך לפני שהספקנו להתערב שחררו אותו לדרכו.פגשנו את אחמד מהרקמה. “היום כולם בשפיים, נכון?”16:10 חזרנו לא-ראם למג”בניקים שעצרו את כל התנועה – הולכי רגל ומכוניות. לא היה ברור למה. נראה כאילו קיבלו ידיעה על משהו, או שחשבו שמישהו בורח להם. היו כמה דריכות נשק, החיילת שבבודקה שעל הכביש עומדת עם רובה מכוון ישר אלינו, לתור הולכי הרגל. אחרי כ-5 דקות נרגעו והכל השתחרר, לא לפני ה-“לך אחורה, עד הפס, וואחד-וואחד, אחרת אני לא מעביר…”נשארנו שם עוד קצת ועזבנו.