ירושלים
נועמן , יום א’ 29.01.06, בוקר משקיפות: תמר א., אילנה ד. (מדווחת) נועמן ממוקם בין אום טובה (ירושלים) ואל-ח’אס (שטח (A דרום מזרחית להרחומה.זה היה ביקורינו הראשון בכפר (שנקרא מזמוריה ע”י החיילים) הממוקם בין זבלבנייה ותלוליות בצפון ובין הגדר עם כביש הביטחון בצד הדרום מזרחי. לתושביו תעודותזהות פלשתיניות אך בתיהם נמצאים בתוך ישראל. הסיפור של וולאג’ה עם פחותאנשים.הנהגת של הטרנזיט של אבו מוסא לקחה אותנו דרך צור-באכר לתוך מזבלה והרים שלפסולת בנייה עד שלא ניתן היה להמשיך באוטו יותר, שם היא חיכתה באמצע המזבלהלשובנו. המשכנו ברגל על מה שפעם היה כביש אך הצבא הפך אותו לשביל בוצי עם תלוליות עד שהגענו אחרי כ-15 דקות לבית הראשון של נועמן. לקומתו השניה אין תקרה – הבניה הייתה בלתי-חוקית. זה היה ביתו של מחמוד. דרך הכפר השביל שובהפך לכביש אפילו עם פסי האטה (בשביל מה?). יש בערך 20 בתים מפוזרים על הרכסבנוף פסטורלי – לא בנויים ככפר מסורתי. ראינו מדי פעם חמור, שמענו את קריאות התרנגולים והלכנו ליד השקדיות הפורחות. כמה הולכי-רגל באו לקראתנו לכיוון ירושלים ובירכו אותנו.המשכנו אחרי הכפר ושם הכביש נהרס לגמרי ובמקומו יש אוטוסטרדה חדשה. שלושהשוטרי מג”ב (שני בחורים ובחורה אחת) עמדו בתצפית והשקיפו למטה. אחד מהם זכר אותנווהתפלא איך הגענו עד לשם. ירדנו בכביש וראינו ג’יפ שחיכה לתפוס פועליםשהמתינו מעבר לוואדי מתחת לאל-ח’אס מוכנים לרוץ ברגע שהג’יפ ייסע. צומת ענקית כמעט גמורה נמצאת במורד הכביש. במקום הוזזו גבעות והתבצעו חפירות רבות. המטרה לאברורה (עוד טרמינל?). לאורך הגדר כביש הביטחון כבר כוסה באספלט, השאר עדייןמכוסה חול צהוב. לאחר שהוזעק ע”י שלושת המג”בניקים הגיע קצין בג’יפ וציווה עלינו בנימוס לחזור “כי זה שטח ביטחון וחוץ מתושבי נועמן אף אחד לא רשאילהימצא במקום זה, חשוף לכדורים שעלולים לירות מאל-ח’אס מעבר לוואדי”. ניסינולהתקשר למפקדיו אך לא הייתה קליטה וחזרנו על עקבותינו גם בגלל שהבנו שברגע שאנחנו נלך – ילכו גם המג”בניקים, והפועלים יוכלו לעבור את הוואדי ללא הפרעה.חופשת החורף נגמרה והלימודים שוב התחילו. כ-25 ילדים וכמה מורות (אואימהות) עברו כמה דקות אחרי 07:00 על מנת להגיע לבית הספר היסודי באל-ח’אס. הג’יפאסף את שלושת השוטרים ומכיוון שכבר לא הייתה שום נוכחות צבאית לא הייתה לנו סיבה להישאר. חזרנו. מכונית עברה ונסעה עד סוף הכפר ושם הורידה פועלים שהמשיכוברגל במקביל לשביל שלנו למטה בוואדי. עננים כמעט שחורים כיסו את השמיים מעלינו,קרן שמש בהירה האירה את הר חומה – אלו בחושך ואלו באור.
ירושלים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ירושלים אינה רק הר הבית והעיר העתיקה, שהם לב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתום מלחמת ששת הימים, עם סיפוח מוניציפלי של רוב השטח שנכבש, שטחה זינק מ-6.8 קמ"ר ל-70 קמ"ר! ונכללו בה 28 כפרים סמוכים, שהיו קשורים בטבורם לאל- קודס במשך שנים רבות. תושבי הכפרים סיפקו סחורה חקלאית לשווקי העיר, נשענו על מוסדות השלטון והמשפט המרוכזים בה, למדו בה והגיעו אליה לטיפולים רפואיים, לקניות, לתפילות, ולחגים הדתיים.
עשרות שנים מאוחר יותר, התברר שישראל נגסה יותר משהיא יכולה לבלוע. הכפרים גדלו והתרחבו, הפכו לשכונות מרובות תושבים והיטו את המאזן הדמוגרפי של העיר.כ-100,000 פלסטינים עוברים מדי יום במחסומי ירושלים
קראו על המצב בעיר מאז הקמתו של ארגון מחסוםווטש ועד היום בדף המידע שלנו ירושלים | העיר האסורה.משמרות התצפית של מחסוםווטש מסיירות בשלוש גזרות מרכזיות של "עוטף ירושלים": מחסומי צפון ירושלים (כולל קלנדיה), מחסומי מרכז ירושלים (כולל מחנה פליטים שועאפט ומחסום הזיתים) ומחסומי דרום ירושלים (כולל בית לחם ומזרח גוש עציון). בעיר המזרחית עצמה אנו מסיירות בכמה אזורי מתיחות ובהם סילואן ושיח' ג'ראח ובמשך חודש הרמדאן גם בעיר העתיקה ובשעריה.
מאז מלחמת 7.10.24, אין כניסת פועלים פלסטינים לירושלים, העלייה להר הבית מוגבלת גם לתושבי העיר עצמה, והעיר העתיקה ריקה ממסחר ואדם.
מעודכן לינואר 2024

-